בש"פ 1879/02 רוני סלע נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של שוד. על-פי כתב-האישום, נכנס הוא לסניף הדואר ברחוב אילת בחולון, כשלראשו כובע, החלק התחתון של פניו מכוסה בצעיף, ובידו אקדח, ובאיומי אקדח שדד את כל הכסף שהיה בקופה - 5,800 ש"ח, וכן כרטיסי חיוג בערך של כ3,000- ש"ח. העורר נתפס כחודש וחצי לאחר שהחלה המשטרה בחיפושים אחריו, כאשר נחשד בגניבת תמרוקים מחנות.

העורר נעצר עד לתום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי לצורך מעצר העורר מספקת התשתית הראייתית שהציגה התביעה, שבמרכזה עדות עדת-ראיה אשר הבחינה בעורר, בלבושו ובתווי פניו, זמן קצר לפני האירוע בבנק סמוך. חוקרי המשטרה איתרו אומנם תצלום של העורר, שצולם באותו יום במצלמות נסתרות שהיו מוצבות בבנק.

בערר שבפניי טען העורר, כי ראיות הזיהוי אינן מספיקות, וכי, על-כל-פנים, ראוי היה לקבוע לעורר, המכור לסמים, חלופת-מעצר במוסד גמילה.

נראה לי, כי הגם שיש להיזהר בראיות זיהוי, הרי שבמקרה זה, הן בעוצמה מספקת למעצר.

כאמור, העורר לא כיסה את פניו כולם. אך סביר הוא, כי עדה בעלת חוש הבחנה יכולה הייתה לזהותו כאדם שבו הבחינה בו דקות ספורות קודם לכן בתוך הבנק. עדות זאת, כשלעצמה, נתמכת בצילום שנמצא במצלמות הבנק. ושוב, אין המדובר במסדר-זיהוי פורמאלי שנערך על-ידי המשטרה, המעורר חשש לרימוז ועל-כן חובה לקיימו על-פי הכללים השוללים רימוז אפשרי. אלא, המדובר בהצגת תצלומי האנשים, מבקרי הבנק באותו יום. ראיה זו היא ראיה אובייקטיבית, ובהצטרפה לעדות עדת-הראיה, היא, לכאורה, מסירה את החשש מפני טעות בזיהוי.

בנסיבות הענין, גם חלופת-מעצר אינה יכולה להסיר את החשש מפני מסוכנותו הרבה של העורר, שהתמכרותו לסמים הובילה אותו גם בעבר - כעולה מגיליון הרישום הפלילי בעניינו - לבצע עבירות רכוש חמורות. חלופת-מעצר מבוססת על אמון שנותנים בנאשם, ונראה לי, כי בנסיבות העניין לא ניתן לתת אמון כזה בעורר.

הערר נדחה איפוא.