בש"פ 188/08 שרון אברגל נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת

צ' צפת ), אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופט א' יקואל ), והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.ביום 4.11.07 הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים והעלבת עובד ציבור. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 2.11.07, בשעת לילה מאוחרת, שבו העורר, בת זוגו וחברו של העורר במונית מבילוי, כשהעורר שרוי בגילופין. במעמד זה האשים העורר את בת זוגו בבגידה בו, ושבר כוס, שממנה נשרטה בת זוגו בידה. לאחר שהגיעו לדירתם, החל העורר לרדוף אחר בת זוגו, משך בשערותיה, היכה אותה בראשה ובגופה באגרופים, בבעיטות ובסטירות, והטיח את ראשה אל הקיר. בהמשך, הטיח העורר את קומקום המים ואת מטען הפלאפון בחוזקה על השיש במטבח הדירה עד שנשברו. כתוצאה ממעשי האלימות של העורר, נגרמו לבת הזוג חבלות של ממש בגופה. העורר גם גרם נזק רכוש בדירה. כאשר הגיעו לדירה שוטרי סיור בעקבות הודעה שנמסרה למשטרה, פתח להם העורר את דלת הדירה והעליב אותם, ולאחר שהודיעו לו כי הוא מעוכב, תקף את אחד השוטרים והיכה אותו בפניו במכת אגרוף. לאחר מכן, כאשר הודיעו לו השוטרים כי הוא עצור, התנגד העורר למעצרו בדרך אלימה, תוך שהוא מאיים על השוטרים ומעליבם. העורר הוסיף לקלל ולהעליב את השוטרים, ובעודו אזוק בניידת המשטרה, תקף את אחד השוטרים ונגח בפניו.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום באילת קיים מספר דיונים בבקשה זו, במסגרתם הוגשו לו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן.

4.בית משפט השלום קבע כי יש ראיות לכאורה למעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו. לאחר הגשת מספר תסקירי שירות מבחן, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאים שעיקרם שילוב של מעצר בית עם מסגרת טיפולית בבית "חוסן" המיועד לגמילה מסמים, כאשר לתנאים אלה נוסף פיקוח שירות מבחן למשך חצי שנה. החלופה שנבחרה הינה בבית בת זוגו של אחי העורר, המתגוררת עמו, כאשר האח הינו בעל עבר פלילי מכביד.

5.המדינה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערר. בית המשפט בחן את מכלול התסקירים שהוגשו בעניינו של העורר, ועמד על כך שהעורר מכור לסמים, ובמסגרת צו מבחן מיוני 2005 שולב במסגרת טיפולית בבית "חוסן", שבסיומה צויין כי החל לנהל אורח חיים נורמטיבי. עמדת שירות המבחן היתה כי על רקע התמכרות רבת שנים, קיימת עדיין אפשרות כי העורר עלול להידרדר לשימוש בחומרים מסוכנים כגון אלכוהול, וכי ראוי לשלבו בהקדם בתכנית בבית "חוסן", שם מוכנים לקולטו. הטיפול בהיזקקות לאלכוהול עשוי, לדעת שירות המבחן, להפחית באופן ניכר את הסיכון למעשי תוקפנות נוספים.

6.בית המשפט קבע כי היה נכון לאמץ את החלופה הטיפולית שהוצעה אילו נמצאה חלופת מעצר בית מתאימה, שביכולתה להציב גבולות, ולהיות סמכותית ביחס לעורר. בנסיבות הקיימות, בית המשפט מצא כי החלופה שאושרה אינה עונה לתנאי זה. מדובר בעורר בן 37, בעל עבר פלילי מכביד ועבר של התמכרות לסמים קשים, ועתה לאלכוהול, ועל-פי ההערכה, אין לשלול חזרתו לשימוש בסמים. החלופה שנקבעה היא בבית חברתו של אחי העורר, צעירה בת 25 שאינה עובדת. היא מתגוררת עם בן זוגה, בעל עבר פלילי מכביד. בית המשפט המחוזי מצא כי מתכונת זו של חלופת מעצר אינה מספקת לצורך הצבת גבולות כנדרש בנסיבות הענין, ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. יתר על כן, מקום החלופה באילת, מקום מגוריה של בת הזוג-המתלוננת בעבירות נשוא כתב האישום, המעלה חשש לאפשרות פגיעה נוספת בבת הזוג. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אם תוצע חלופת מעצר אחרת הולמת יותר, ניתן יהיה לשקול אותה, לגופה.

7.העורר טוען בפנינו כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ביטל את שחרורו בחלופה מהטעמים הבאים: בית משפט השלום בחן את החלופה באופן ישיר והתרשם מהמפקחת שהוצעה כאדם המתאים למלא תפקיד פיקוח אפקטיבי. לעצם המתכונת של מעצר בית במשולב עם טיפול יום בבית "חוסן", טען כי ראוי להתבסס על המלצות שירות המבחן, אשר נתנו הערכה חיובית לגבי התוצאות הצפויות מכך, ועמדו על הצורך לשמר את ההישגים הטיפוליים שכבר הושגו בעבר בעניינו של העורר. לאור כל אלה, מבקש העורר לאמץ את החלטת בית משפט השלום באילת, ולשחררו בחלופה, כאמור.

8.המדינה מוכנה, מצידה, לאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי, לפיה, אין לשלול חלופה אפשרית של מעצר בית בשילוב עם טיפול יום במוסד גמילה, אולם אין היא נכונה להסכים לחלופה שנקבעה בבית משפט השלום, על שום אי-התאמתה. המדינה נכונה להסכים להעריך מחדש חלופה אחרת, באם תוצע כזו, וכל עוד לא תוצע, היא עומדת על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

9.השאלה בערר זה מצטמצמת למהותה של חלופת המעצר שנקבעה בבית משפט השלום, ומידת התאמתה לנסיבות המיוחדות של הענין. העורר הוא בעל מסוכנות במספר רבדים: העבירות בהן הוא מואשם הן עבירות אלימות קשות כלפי בת זוג, המהוות גורם מסוכנות כשהוא לעצמו; מצטרפת לכך מסוכנות מיוחדת הקשורה באלימות שהפעיל העורר כלפי אנשי משטרה שבאו לעוצרו. מעשי תוקפנות אלה כלפי אנשי חוק אינם מסתכמים בביטויי אלימות גרידא; הם משקפים זלזול עמוק במערכת החוק ופגיעה בגורמי אכיפת החוק, המערערים את האמון שניתן לתת בעורר כי יקיים צווי בית משפט ותנאי חלופת מעצר שיוטלו עליו. אדם הפוגע בשוטרים הבאים לעוצרו, עלול בנקל להפר תנאי חלופה וצווים אחרים שיינתנו בעניינו, ובתנאים אלה קשה לבטוח בחלופה שתיתן מענה אמיתי למסוכנות כזו, ולחשש ממשי מפני שיבוש הליכי משפט, ואף מהימלטות.

10.מעבר לכך, לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות מעבירות שונות. הוא ריצה עונשי מאסר לא קצרים, ובכל זאת הוא חוזר פעם אחר פעם לסורו. מבין העבירות בהן הורשע בעבר ישנן עבירות של הפרת הוראה חוקית, עבירות כלפי שוטרים, וכן עבירות אלימות.

11.בצד המסוכנות והחשש משיבוש הליכים, הוגשו תסקירי מבחן אשר המליצו על שילובו של העורר בהליך טיפולי, אשר יהווה המשך להליך שיקום שהחל בעניינו לפני זמן, ואשר תוצאותיו היו חיוביות. על רקע נתוני המסוכנות של העורר, נקיטת מהלך שיקומי בהליך זה אינו מובן מאליו, והוא מצריך, בצד החיוב שבו, גם נקיטת אמצעים מתאימים אשר יאזנו כראוי בין הפן השיקומי לפן ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנותו של העורר. הגנה זו אפשר וניתן להשיג באמצעות מסגרת של מעצר בית, שתקנה פיקוח אפקטיבי ביותר על העורר, באופן שיבטיח את מטרות המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו. בד בבד, ניתן להגשים את היעד השיקומי, שהוא חשוב על פי כל אמת מידה.

12.חלופת מעצר הבית שהוצעה ואשר נתקבלה על ידי בית משפט השלום אינה הולמת, על פניה, את נסיבות הענין. כמפקחת על העורר מונתה בחורה צעירה, כבת 25, המתגוררת עם אחיו של העורר, שהוא עצמו בעל עבר פלילי מכביד בעבירות שונות, ובהן עבירות רכוש, אלימות, מין, עבירות חמורות כנגד שוטרים ועבירות סמים. במספר הליכים פליליים שהאח היה מעורב בהם, הוחלט כי הוא אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת מחלת נפש. הפקדת הפיקוח על מעצר הבית בידי חברתו של האח, בתוככי בית בו שוהים שני האחים, שניהם בעלי עבר פלילי מכביד, עם היסטוריה של התמכרות לסמים ומחלת נפש, אינה מבטיחה את מטרת המעצר, ואינה נותנת ערובה מספקת להגנה על ביטחון הציבור, ולהבטחת תקינות ההליך המשפטי מפני שיבוש. יתר על כן, החלופה שנקבעה מצויה באילת, במקום בו מתגוררת המתלוננת, עובדה המוסיפה מימד של סיכון בחלופה המוצעת. משקלם המצטבר של הנתונים האמורים מצביע על אי-התאמתה, על פניה, של החלופה שנקבעה.

שחרורו של העורר מן המעצר מלווה במסוכנות כה משמעותית, ובחשש כה רציני לשיבוש הליכים, עד כי נדרשת, כמשקל שכנגד, חלופת מעצר בית שתתן, ברף נאות, ביטחון לציבור מפני פגיעתו של העורר. החלופה המדוברת רחוקה מלהגיע אף לרף המינימום הנדרש.

13.בנתונים הקיימים, לא ניתן לשחרר את העורר מן המעצר. אם תימצא חלופה אחרת, נאותה, שתקיים את התנאים הנדרשים להבטחת האינטרס הציבורי, ניתן יהיה לשוקלה, והמדינה הביעה את הסכמתה לכך.

הערר נדחה.