בש"פ 1882/13 איגור לוזובסקי נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי ) במ"ת 30737-12-12 בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.

בחודש דצמבר 2012 הוגש כתב אישום כנגד העורר ובו שלושה אישומים שעניינם מעשים מגונים בקטינים והחזקת פרסומי תועבה. על פי המתואר, העורר הינו בעליה של חנות מחשבים בחיפה. בשנים 2011 – 2012 נהגו לפקוד את החנות שני קטינים, אחד יליד 2000 (להלן: מתלונן 1 ), והאחר יליד 2002 (להלן: מתלונן 2 ). במהלך ספטמבר 2012 או בסמוך לכך הושיב העורר את מתלונן 1 על ברכיו, ליקק את אוזנו ושערות ראשו ואף נשך את אוזנו ללא הסכמתו החופשית, כל זאת לשם גירוי או סיפוק מיניים, ותוך שאינו שועה לבקשת המתלונן כי יחדל ממעשיו. על התנהגות זו חזר העורר בשני אירועים נוספים לפחות. באירוע נוסף ליטף העורר את שערות ראשו של מתלונן 1 וקיפל את אוזנו, ובאירוע אחר נישקו על לחיו ללא הסכמתו החופשית, אף זאת לשם גירוי וסיפוק מיניים. על דפוס התנהגות זה חזר העורר גם כלפי מתלונן 2 אשר גם אותו הושיב על ברכיו וליטף את שערות ראשו בשתי הזדמנויות לפחות, ובהזדמנות אחרת הציע לו אוזניות כמתנת יום הולדת ונישקו על לחיו לשם גירוי וסיפוק מיניים. על פי האישום השלישי, ביום 3.12.2012 החזיק העורר בביתו תקליטורים ומחשב אישי עם פרסומי תועבה בהם דמותם של קטינים במצבים מיניים שונים בהיקף של 1205 תמונות ו-40 סרטים. בגין המעשים הנטענים האלה מיוחסים לעורר ריבוי עבירות מעשה מגונה בקטין שלא בהסכמתו החופשית לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) + 345(א)(1) לחוק, ריבוי עבירות מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק וכן ריבוי עבירות החזקת פרסום תועבה לפי סעיף 214(ב3) לחוק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת התביעה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא ) ביום 9.1.2013. בדיון הוסכם על הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים וכי מתקיימת במקרה עילת מעצר. לנוכח זאת ניתנה החלטה בה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. מספר שבועות לאחר מכן הגישה הסנגורית בקשה לעיון חוזר, וזאת על בסיס חוות דעת פסיכיאטרית פרטית המעריכה את מסוכנותו של העורר כנמוכה עד אפסית לטווח הנראה לעין וכן בצירוף הצעה לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בפיקוח הוריו של העורר. בהחלטתו מיום 6.3.2013 דחה בית המשפט קמא (כב' השופט א' טובי ) את הבקשה תוך שהוא בוחן את נסיבות המקרה ומעניק לחוות הדעת של שירות המבחן – אשר זיהתה סיכון גבוה להישנות העבירות – משקל גדול מזה שהעניק לחוות הדעת שהציגה ההגנה.

3.

על החלטה זו מונח הערר שלפניי. בדיון שנערך לפניי טענה הסנגורית כי העבירות המיוחסות לעורר ואשר במרביתן הודה מצויות ברף הנמוך של עבירות המין. באשר למסוכנות הנשקפת מפני העורר ביקשה הסנגורית להסתמך על חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם ההגנה בה נקבע כי "לאחר שקלול כלל הגורמים הסטטיים והדינאמיים והערכה קלינית של המקרה אני רואה את מסוכנותו כנמוכה מאוד עד אפסית לטווח הנראה לעין". באשר לחלופת המעצר טענה הסנגורית כי בהיעדר קרובי משפחה אחרים בארץ, זו חלופת המעצר האפשרית היחידה שביכולתו של העורר להציג.

כנגד זאת, טענה באת כוח המדינה כי כהחלטת בית משפט קמא יש להעניק משקל רב יותר לתסקיר שירות המבחן, בהיותו בלתי תלוי, ובו נקבע כי מסוכנותו של העורר גבוהה וכי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין מסוכנות זו. נציגת המדינה הדגישה כי המדינה אינה שוללת על הסף את התאמתה של חלופת מעצר כלשהי בעניינו של העורר כי אם מסתייגת מהחלופה הספציפית שהוצעה לנוכח היותה לא אפקטיבית דייה.

4.

לאחר עיון בהחלטות שהתקבלו בעניינו של העורר, בתסקיר שירות המבחן ובחוות הדעת מטעמה של ההגנה אינני מוצא מקום להתערב בהחלטתה של ערכאה קמא. שתי חוות דעת סותרות עמדו בפני בית המשפט קמא – מחד גיסא, תסקיר שירות המבחן אשר העלה כי העורר הציג עצמו כקרבן ולא ראה פגם במעשיו. שירות המבחן התרשם כי העורר "נוטה להשתמש במנגנוני הגנה השלכתים והכחשתים וקיימים אצלו עיוותי חשיבה רבים ותפיסות מוטעות". עוד נאמר כי העורר "לא הביע... כל נזקקות טיפולית לגבי התנהלותו המינית ואף שלל אפשרות של טיפול בנושא זה". לנוכח כל זאת העריך שירות המבחן כי "במקרה זה קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה". מאידך גיסא, בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהגישה ההגנה מטעמו של ד"ר ליאוניד לנדא נקבע כי העורר "מאוד ביקורתי כלפי עצמו, מצהיר על עצמו שהוא פדופיל ומעוניין בטיפול" והעריך את מסוכנותו "כנמוכה מאוד עד אפסית לטווח הנראה לעין". בשקילת הדברים בית המשפט קמא קבע כי "אין מניעה עקרונית להידרש לחוות דעת פרטית מטעם בעל דין, גם בשלב זה של הדיון" (עמ' 3 להחלטה) אולם ראה לנכון לנקוט ב"זהירות מוגברת המתחייבת בבחינת חוות דעת שכזו" (שם). לנוכח הפער הקיצוני בין חוות הדעת בחן בית המשפט קמא את הנתונים לגופם, ביקר מרכיבים בחוות הדעת שהגישה ההגנה וסיכם כי "אין בידי לקבוע כי לא נשקפת כל מסוכנות מהמבקש וכי ניתן להורות על שחרורו ללא כל תנאים מגבילים" (עמ' 4 להחלטה). החלטה זו התקבלה על בסיס שיקולים ענייניים ואינני מוצא מקום להתערב בה.

יחד עם זאת, בית המשפט קמא לא נעל את הדלת בפני חלופת מעצר ראויה. בסמוך לקביעתו בדבר המסוכנות בית המשפט קמא הדגיש כי "אין משמעות הדבר כי לא ניתן לשחררו בחלופה וכי הדרך היחידה לאיין מסוכנותו הינה השארתו במעצר מאחורי סורג ובריח" (שם) וקבע כי "ניתן היה לשחררו לחלופה אילו נמצאה חלופה טובה וראוייה". דא עקא, חלופה שכזו לא הוצגה. חלופת המעצר בבית הוריו של העורר צויינה על ידי שירות המבחן ככזו ש"תתקשה להתמודד עם סיכון להישנות התנהגות דומה". למסקנה זו הגיע שירות המבחן, ובית המשפט המחוזי בעקבותיו, לנוכח עמדתם המגוננת של ההורים, היעדר המודעות שלהם למאפיינים בעיתיים באישיותו ובהתנהלותו של בנם והקושי הצפוי להם בבואם "להציב בפניו את הגבולות הנדרשים ולשמש לו דמויות סמכותיות".

החלטתו של בית המשפט המחוזי מתאפיינת בנקיטת זהירות מדודה ביחס לשני הכיוונים – זהירות מפני שלילה אוטומטית של חוות הדעת הפרטית או של אפשרות התאמתן של חלופות מעצר, ולצידה זהירות מפני אי מתן מענה הולם ואפקטיבי למסוכנות הנשקפת מפני העורר. בית המשפט קמא אימץ את עמדת שירות המבחן תוך בחינתה לגופו של עניין אל מול חוות הדעת מטעם הסנגוריה. לאמור, חוות הדעת "הנגדית" לא נשללה על הסף אלא זכתה לבירור ענייני על פי תוכנה. בדיון בפניי המדינה הודיעה כי אין מקום לאפשר הגשת חוות דעת פרטית בדבר מסוכנות נאשם בעניין המשך מעצרו וזאת כדי לשמור על מעמדו המיוחד של תסקיר המעצר מטעם הגוף הממונה לעורכו על פי דין – שירות המבחן. עמדה זו מעוררת שאלה עקרונית אך אין צורך להידרש לה שעה שבית המשפט קמא נקט בעמדה אשר נקט והגיע למסקנה אליה הגיע.

העיקר הוא כי לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לנוכח החלופה כפי שהוצגה. לנוכח הסכמת שני הצדדים כי יש לשקול את שחרור המשיב בכפוף להצגת חלופה ראויה ומבלי להביע עמדה, אעיר כי ניתן גם לשפר את חלופת השחרור שהוצגה למשל על ידי קביעת תנאים נוספים, כולל מפקח נוסף בבית ההורים.

5.

הערר נדחה.