פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1895/04
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. שאדי נססרה
2. שלומי קטבי
3. איברהים נססרה
4. נעים נססרה
5. שריף דיפסי
6. מחמוד אל הוואדי
7. רמזי אל חג'
8. חאלד חליל
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
עפ"י סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים),
תשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: ה' באדר
תשס"ד (27.2.04)
בשם המבקשת: עו"ד יהושע
למברגר
בשם המשיבים 7,3,2,1: עו"ד שירה מרוז
בשם המשיבים 8,5,4: עו"ד דניאל
חקלאי
בשם המשיב 6: עו"ד גיא
אבנון
החלטה
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים.
המשיבים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של סחר בסמים. עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (לגבי מיקצת מן המשיבים- בהסכמתם). ערר שהגישו משיבים 4 ו-5 על החלטת המעצר נדחה בבית-המשפט העליון. בעבור תשעה חודשים והמשיבים במעצר מבקשת המדינה עתה כי אורה להוסיף ולעוצרם לתשעים ימים נוספים.
משפטם של המשיבים משפט מורכב ועמוס הוא ולו בשל מספר הנאשמים, אשר העמידו ארבעה סניגורים להגנתם. עד כה התנהל המשפט בקצב המקובל במקומותינו. היו עד כה חמש ישיבות שפרשו עצמן על-פני ימים מלאים, והמדינה לא נחה לרגע בבקשתה להוסיף מועדי שמיעה עוד ועוד. כיום קבוע המשך המשפט לשניים-עשרה מועדי הוכחה נוספים, שלושה מהם בתוך תקופת ההארכה המבוקשת (שניים מהם החל בשעה 13:00 ואחד ליום שלם), ותשעה המועדים הנוספים אמורים להיות בתשעים הימים שלאחר תשעים הימים המבוקשים עתה (ארבע ישיבות ליום מלא וחמש ישיבות החל בשעה 13:00). ביודענו את העומס המוטל על בית-המשפט המחוזי לא נוכל לדרוש ממנו כי יוסיף מועדי שמיעה נוספים, אך למותר לומר כי אם יוספו מועדי שמיעה נוספים - ייטב לכל.
כתב האישום נוקב בשמותיהם של 42 עדים, וכפי שהודע לי תשעה עדים טרם העידו, בהם העד הראשי המפליל את המשיבים. להערכת המדינה עדותו של אותו עד תתפרש על-פני ארבע או חמש ישיבות, אך להערכת הסניגורים עשויה אותה עדות לפרוש עצמה אף על עשר ישיבות.
הנה זה תיארתי את הרקע הכללי לבקשת המדינה, ועדיין לא אמרתי דבר על גופם של האישומים. המדובר בענייננו אינו בסחר רגיל בסמים אלא בסחר בסמים במיתחם מסויים שבלוד, מתחם הקרוי "מתחם נססרה". במיתחם זה ניהלו המשיבים 2,1 ו-3 תחנת סמים - אשר הייתה בבעלותם - ואילו המשיבים האחרים עבדו בתחנה בתפקידים שונים, בהם בתפקידים של מנהלי משמרת. התחנה פעלה, כמתואר בכתב האישום, בשתי משמרות במשך כל שעות היממה, ושיטת מכירתם של הסמים הייתה שיטת ה"כספומט". כשאני לעצמי, הייתי מכנה שיטה זו בכינוי "סמומט" או "סמומת", כך שכינויה יעיד עליה. התחנה הייתה במיתחם סגור ומכירת הסמים נעשתה בדרך זו, שהקונים העבירו כסף דרך אשנב בגדר המיתחם, ודרך אשנב קיבלו את הסמים שהזמינו - בעיקרם, הרואין וקוקאין - בלא שהקונים יכלו לזהות את מוסרי הסם. אין פלא בדבר אפוא שהמשטרה נאלצה להידרש לאיש משטרה אשר חדר למקום, שיתף, כביכול, פעולה עם המשיבים, וכך יכול היה לזהותם.
בשיטה מתועשת מעין-זו למכירתם של סמים אין נתקלים בתי-המשפט לעיתים מזומנות, ולא אמרתי את הדברים לתפארת המליצה אלא כדי להצביע לאיזה שפל מדרגה הגיעה תעשיית הסמים בישראל. שהרי עיסוק בסמים כעיסוקם של המשיבים, ניתן לתארו כעיסוק לאור השמש. כדי כך מגיעה ההעזה. וכעוצמת ההעזה כן עוצמת המסוכנות. אכן, רשויות החוק נתקשו, כמסתבר, לפצח את המכונה הנוראה של הספקת סמים בידי המשיבים, ולא עלה בידן ללכוד את העוסקים בסמים אלא בדרך החדרת סוכן, איש משטרה, לאותו מיתחם נורא. מסוכנותם של אנשים כמשיבים מסוכנות בדרגה עילאה היא, ותידרשנה נסיבות חריגות ומיוחדות במיוחד עד שבית-משפט יורה על שיחרורם ממעצר ולו לאחר תשעה חודשים. אם כך על דרך הכלל, בוודאי כך לאחר עיון ברשימת הרשעותיהם הקודמות של המשיבים.
יש מן המשיבים שרשימת הרשעותיהם רשימה כבדה היא ביותר ויש מהם שרשימת עבירותיהם קלה היא, יחסית. ואולם בשים-לב לעבירה שבענייננו עתה, גם רשימת הרשעות קלה די בה. מטעמים אלה גם לא אוכל לקבל את טענתו של המשיב 6 כי אינו אלא בחור בן 19. אכן, משיב זה אדם צעיר הוא, ואולם כעולה מכתב האישום פעילותו הייתה פעילות של אדם בוגר. הסיכון הנשקף ממנו סיכון הוא שהחברה אינה חייבת לשאת בו.
סוף דבר, אני מחליט לקבל את בקשת המדינה ואני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים - החל ביום 2.3.04 (לגבי המשיבים 7-1) והחל ביום 10.3.04 (לגבי המשיב 8) - או עד מתן פסק-דין בת"פ 40184/03 (מחוזי, תל-אביב-יפו), לפי המוקדם.
היום, ה' באדר תשס"ד (27.2.2004).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04018950_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il