בש"פ 190/07 מרדכי דדון נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום קריות נטען, כי בתאריך 25.11.06, תקף העורר את בת זוגו, כאשר דחף אותה, הפילה לארץ, הלם בה באגרופיו ובעט בפניה. ועוד נטען, כי ביום 27.11.06, חזר העורר ופגש את המתלוננת ואיים לפגוע בה.

לעורר יוחסו עבירות של תקיפת בת זוג, איומים והיזק לרכוש במזיד. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וערר שהוגש על כך לבית המשפט המחוזי, נדחה.

בערר שבפני טען בא-כוחו המלומד של העורר, עורך הדין ר' אביקזר, כנגד דיות הראיות. ברם, סוגיה זו נבחנה בידי שתי ערכאות קמא, ולא מצאתי מקום או עילה לשנות ממצאיהן. באשר להצעה להמיר את המעצר בחלופה אחרת, סוגיה זו נדונה בפני בית משפט השלום, שהתרשם כי פיקוחן של הערבות המוצעות (אמו, אחות ובת-אחותו), אין בו די כדי למנוע סכנה מהמתלוננת.

נוכח כל אלה מסקנתי היא כי דינו של הערר להדחות. עם זאת, פתוחה בפני העורר הדרך להציע לבית משפט קמא חלופה הולמת אחרת, ולבחינתה של זו סבורני כי ייטיב בית המשפט לעשות אם יסתייע בתסקיר של שרות המבחן, במיוחד נוכח העובדה כי הצדדים הניצים הם בני זוג, ואולי ניתן עדיין לשקם את היחסים שביניהם.

אשר על כן, הערר נדחה.