בש"פ 1903/00 אחמד סעדי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, התעללות בקטין בידי אחראי, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות ואיומים, שנעברו כלפי בנו, אשת בנו וילדי בנו - נכדיו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ממן), בהחלטתו מיום 5.3.2000, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן עררו שלפני.

2.בטיעוניו עמד בא כוח העורר בהרחבה על הפירכות והחולשות שבראיות התביעה וטען שאין לראות בהן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. עוד הדגיש כי העורר איננו מסוכן ומכל מקום ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו על ידי חלופה למעצר שתבטיח את הרחקתו מבני משפחתו שלגביהם מיוחסים לו מעשי העבירה הנזכרים. לענין זה ציין את גילו המבוגר - יליד 1936 - וכן את מחלת העור הקשה ומגבלות עמוד השדרה שמהם הוא סובל.

בית המשפט המחוזי, בהחלטתו המפורטת והמנומקת, סבר שיש "תשתית טובה לכאורה להוכחת האישומים" וכי מתקיימת כאן עילת מעצר של מסוכנות. לא מצאתי מקום להתערב באלה, אולם מצאתי מקום לבחינה נוספת ויסודית יותר של השאלה אם יש לנקוט לגבי העורר חלופה למעצר. כפי שנאמר בהחלטה, "חלופת המעצר המוצעת - שהייה בבית אחיו של המשיב [העורר - י' ט'] המתגורר באיזור אחר של העיר לא תענה על מטרות המעצר - - - ". מדברים אלה משתמע, לכאורה, שבית המשפט לא שלל מכל וכל את האפשרות לנקוט חלופה למעצר אלא פסל רק את החלופה שהוצעה לו. לעומת זאת, הציע בא כוח העורר בדיון לפני מספר חלופות נוספות, לרבות הרחקתו של העורר למקומות ישוב מרוחקים יותר, שלא נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי.

3.לפיכך אני מורה כי בית המשפט המחוזי יחזור וידון בשאלה אם ניתן לנקוט לגבי העורר חלופה למעצר, ואם הצעותיו של בא כוח העורר הן בגדר חלופות ראויות. העורר ישאר במעצר עד תום ההליכים, אלא אם כן יורה בית המשפט המחוזי לשחררו.