בש"פ 1903/01 אהוד צברי נ. מדינת ישראל

צר לי על האמור במכתבו של המבקש, מכתב שהגיע אלי זה עתה. עם זאת מעמיד הדין לרשותו דרכים להשיג על החלטות של בית המשפט שאינן מקובלות עליו, ומוטב שיתייעץ עם עורך דין.

בהחלטתי מיום 8.3.01 בקשתי מהמבקש להודיע תוך 5 ימים מה אירע בישיבת בית המשפט מיום 30.1.01 ואם הוא כופר או מודה בעובדות המיוחסות לו. הדבר לא נעשה. הכלל הוא שאין מעבירים ענין מבית משפט אחד לבית משפט אחר, לאחר תחילת הדיון אלא בהסכמת השופט הדן בענין. הכלל הוא גם שאין מעבירים ענין מבית משפט אחד לבית משפט אחר מקום שבו יש צורך בעדותם של אנשי משטרה שצריכים לנסוע מבית המשפט בו הם משרתים לבית המשפט האחר.

ממכתבו של המבקש אין זה ברור אם משפטו של המבקש החל או לא, ואם הוא נסתיים או לא; אך ברור שהמבקש כופר בעובדות וטוען לחפותו (כמובן זוהי זכותו), דבר שככל הנראה יחייב הבאת עדויות של אנשי משטרה מהמקום שבו בוצע המעשה המיוחס לו.

בנסיבות אלה לא מצאתי שקיימת עילה להעביר את הדיון לבית משפט אחר ואני דוחה את הבקשה.