בש"פ 1913/08 אלי אזארי נ. מדינת ישראל

1.

בערר זה מתעוררת השאלה מי משני בתי המשפט שדנו בעניינו של המערער צדק: האם בית משפט השלום שהורה על שחרורו לחלופת מעצר בקהילה טיפולית, או בית המשפט המחוזי, שקיבל ערר שהוגש על ידי המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.

על מנת לענות לשאלה הנזכרת יש להתייחס בעיקר לשני עניינים: ראשית, האם קיים הבדל שמצדיק התייחסות שונה לעורר לעומת נאשם מס' 3 בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום. שנית, האם התסקירים שהוגשו על ידי שירות המבחן יש בהם כדי להוביל להעדפת גישתו של בית משפט השלום על פני בית המשפט המחוזי.

3.

דומני שהדין הוא עם בית המשפט המחוזי. לעניין הסוגיה הראשונה לא השתכנעתי מטיעוניו של הסנגור המלומד כי יש לעשות גזירה שווה בין הנאשם האחר, אמיר רשתי, לבין העורר. לעורר מיוחסים מקרים רבים יותר של עבירות סמים. מדובר הן בעבירות סחר, הן בתיווך והן בהחזקה. אשר לתסקירים שהוגשו: התסקיר הראשון שהוגש בעניינו של העורר קובע כי קיים סיכון להישנות מעורבותו בפלילים, ולפיכך אין השירות יכול להמליץ על שחרור לחלופת מעצר. אכן, התסקיר השני שונה וממליץ הוא על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. ואולם יש לזכור כי הכלל הנוהג הוא שנאשם המואשם בעבירות, בין סמים ובין אחרות, ומעוניין בתהליך גמילה במסגרת המעצר, הרי בקשתו לא תיענה, אלא אם מסתבר כי החל בניסיונות לעבור תהליך גמילה סמוך למעצרו. המקרה הנוכחי נכנס בגדר הכלל.

4.

משנמצא כי קיים הבדל בין עניינו של העורר לבין עניינו של הנאשם האחר ששוחרר, ומאחר שאין המקרה בא בגדר החריג לגבי שחרור לחלופה לתהליך גמילה, התוצאה היא שיש לקיים את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

5.

הערר נדחה.