בש"פ 1921/98 פז גיורא נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור.

בבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר, נטען כי בקשת רשות הערעור נשלחה לבית המשפט העליון באמצעות שליח ביום א' 22.3.98, שהיה היום האחרון להגשתה, אלא ש"מסיבות שאינן בשליטת המבקש או בא כוחו לא הגיע השליח לבית המשפט אלא ביום 23.3.98 לאחר חלוף המועד".

באת כוח המשיבה מתנגדת לבקשה.

אכן המדובר באיחור של יום אחד בלבד, אך ככל איחור הוא טעון הסבר מספק ונימוקים משכנעים להארכת המועד. כאמור הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכל שנאמר בה הוא, כי האיחור ארע, זאת ותו לא. אין בבקשה כל הסבר, ולו מינימלי, בדבר נסיבות האיחור ואופן התרחשותו. כך, אין לדעת מדוע לא הגיע השליח לבית המשפט ביום שנשלח, שהיה היום האחרון להגשת הבקשה, אלא רק ביום שלמחרת? מתי נודע הדבר למבקש או לבא כוחו? מיהו אותו שליח ומתי יצא לדרכו? מה עיכב בעדו? וכיוצא באלה שאלות הנותרות ללא מענה.

בנסיבות אלה, זולת דבר האיחור אין בבקשה דבר, ודינה בשל כך להידחות.

הבקשה נדחית.