בש"פ 1923/98 סטיבו סמירק נ. מדינת ישראל

1.נגד העותר הוגש כתב אישום, המייחס לו קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמתו בישראל - עבירה לפי סעיף 99 וסעיף 92 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה - עבירה לפי סעיף 111 וסעיף 92 לחוק העונשין; חברות בארגון טרור - עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור. על פי הנטען בכתב האישום, העותר, שהינו אזרח ותושב גרמניה, התאסלם ואימץ לעצמו השקפות עולם קיצוניות. בעקבות זאת הוא התחבר בגרמניה לגורמים הקשורים בארגון "החיזבאללה". אלה קישרו אותו עם ארגון "החיזבאללה" בלבנון, ולאחר מכן יצא העותר ללבנון, הצטרף לשורות ארגון "החיזבאללה" ועבר סדרת אימונים, הכל במטרה לבצע פיגוע התאבדות בישראל, בשליחות הארגון. על פי הנטען, העותר שב לגרמניה ומשם יצא לישראל, בשליחות "החיזבאללה", לצורך איסוף מידע על מקומות, המתאימים לביצוע פיגוע התאבדות. העותר נעצר מיד עם נחיתתו בישראל.

2.לאחר הגשת כתב האישום חתם שר הבטחון על תעודת חסיון לטובת בטחון המדינה, על פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971. בתעודה הוטל חסיון על מקורות המידע של קהיליית המודיעין הישראלית ועל תוכן המידע. כן הוטל החסיון על שיטות הפעולה נוהלי עבודה ודרכי השגת מידע של קהיליית המודיעין ועל זהותם של אנשי קהיליית המודיעין. בתעודת החסיון צוין עוד כי אינה מתפרשת על נושאים המהווים טענת פסול בחקירה, כלפי החוקרים בעת חקירתו של העותר. לבקשת באי-כוחו של העותר, הועברה אליהם "רשימה של קבוצות עניינים עליהם חלה תעודת החסיון" הנזכרת. העתירה שלפני היא לגילוי הראיות החוסות תחת תעודת החסיון, לפי סעיף 44(ב) לפקודת הראיות.

3.על פי הוראות החוק, כפי שפורשו בפסיקה, על בית המשפט לבחון אם חומר החקירה הוא חיוני להגנת הנאשם (ראה בש"פ 1952/98 אביגדור אסקין נ' פרקליטות מחוז ירושלים ואח' (לא פורסם) וההפניות המוזכרות שם). בשל מטרה זו של העתירה לגילוי ראיות, ביקשתי מבאת-כוח העותר לפרט את קו ההגנה בו היא עומדת לנקוט בטיעוניה לפני בית משפט של דיון. כן ביקשתי ממנה לפרט את ציפיותיה לגבי הפוטנציאל הראייתי הקיים בחומר החסוי בנוגע להגנה. באת-כוח העותר ביקשה לפרט בנושאים אלה במעמד צד אחד, ללא נוכחות נציגי התביעה. נעתרתי לבקשתה, ובהמשך הדיון, שלא בנוכחות באי כוח המדינה, באת כוח העותר גילתה בפני את קוי ההגנה המתוכננים של הסנגוריה. היא טענה לרלוונטיות של הראיות החסויות לביסוס טענות אלה. בין היתר, היא ציינה שבכוונת העותר לקיים משפט זוטא בעניין קבילות הודאותיו, וכי חומר החקירה החסוי רלוונטי, בין היתר, לצורך משפט הזוטא. אומר כבר עתה כי אין מקום להידרש לטענה זו, שכן תעודת החסיון מוציאה במפורש נושאים שיש להם שייכות למשפט זוטא, כפי שהוסבר לעיל.

4.בהמשך הדיון, בהעדרם של העותר ובאת-כוחו, עיינתי עיון מקיף בכל חומר החקירה הכלול בתעודת החסיון. בבדיקת החומר שהוצג בפני, נתתי דעתי לשאלה האם חומר הראיות החסוי הוא חומר שגילויו עלול לפגוע בבטחון המדינה, כפי שקבע שר הבטחון. הגעתי למסקנה כי קביעתו של שר הבטחון, לפיה גילוי חומר הראיות עלול לפגוע בבטחון המדינה, מושתתת על יסודות מוצקים.

5.השאלה הנוספת שעמדה בפני היא האם קיים צורך לגלות את החומר החסוי לשם עשיית צדק לעותר. עימתתי את חומר הראיות החסוי מול קוי ההגנה וציפיותיו של העותר, כפי שהוצגו בפני על ידי באת-כוחו במעמד צד אחד. הגעתי למסקנה כי אין בחומר החסוי דבר אשר יכול לתמוך בקו מקוי הגנתו של העותר או לסייע לו באופן אחר בהגנתו, על כל היבטיה. מסקנתי היא אפוא כי החומר החסוי אינו חיוני להגנתו של העותר.

לפיכך, דין העתירה להדחות.