בש"פ 1925/97סלומון יהודה נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.יהודה סלומון (להלן - המבקש) עתר לבית המשפט המחוזי כנגד שרות בית הסוהר. שני ראשים לעתירתו: האחד , כי בית המשפט יורה לשרות בתי הסוהר "להוציא אותי לבקר את ילדי בצורה מסודרת ו קבועה ". נטען, כי מזה חצי שנה הינו ממתין לביקור. השני , כי בית המשפט יורה לשרות בתי הסוהר "למנות לי עובד סוציאלי אחר בדחיפות". בית המשפט, קבע כי:

"מאז הגשת העתירה נפגש העותר עם ילדיו. מבחינה זו בא על סיפוקו. הגורמים המטפלים יבדקו אפשרות שהביקור בין העותר לילדיו יתקיים מידי פעם בתדירות של תקופות מסוימות" (ע"ש 79/97, על ידי כבוד השופט א' בייזר).

מכאן בקשת רשות ערעור זו.

2.בפנינו טוען המבקש כי בית המשפט קמא לא דן בנושא העובד הסוציאלי. אשר לביקוריו את ילדיו, לא פתר בית המשפט את בעייתו. המבקש אף מלין על "אי דיוק" המשיבה באשר לעבירה בה הורשע. הוא הורשע בגין אונס, אך לא בגין אונס בתו. לטענתו, אין הוא מסוכן לילדיו.

3.ביקשנו את תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה, הוא המשיב בפנינו (החלטת כבוד השופט אור מיום 30.3.97). אשר לביקורים אצל הילדים, נאמר לנו כי ב- 11.2.97 התקיים מפגש בן כשעה ומחצה בין המבקש לילדיו. כן מתחייבים הגורמים המטפלים לבדוק אפשרות ליתן למבקש ביקורים בתדירות קבועה אצל ילדיו. בענין זה "שרות בתי הסוהר פועל על פי הנחיות הגורמים המטפלים בילדים".לעניין החלפת העובד הסוציאלי, המבקש התבקש להגיש בקשה מנומקת בנדון. הדבר טרם נעשה על ידו.

4.עולה מהאמור, כי בענין הביקורים בא העותר על סיפוקו. אשר לעובד הסוציאלי, הענין בשיפוט. כך או כך, לא מתעוררת בפנינו כל בעיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.