בש"פ 1929-23 בש"פ 1929-23

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה שהוגשה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ייחודה של עתירה זו הוא בכך שהוגשה לאחר הרשעתו של המבקש בדין, וגזירת עונשו, ובמקביל להליך הערעור. יחד עם זאת, מתברר כי העיכוב אינו באשמת העותר בלבד, אלא גם, ושמא נאמר בעיקר, באשמת המשיבה, שככל הנראה לא הוציאה את תעודת החיסיון מבעוד מועד, אלא רק באחרונה (17.4.2023). בצד תעודת החיסיון ניתנה גם פרפרזה על ידיעה מסוימת המצויה בחומר החסוי (להלן: הפרפרזה).

בטיעוניה לפניי ציינה ב"כ העורר כי המשיבה החליטה, בעקבות "ישיבת חסיונות", לחזור בה מהעמדת המבקש לדין בגין 14 מתוך 15 סעיפי האישום שיוחסו לו (להלן: 14 האישומים), והותירה רק סעיף אישום אחד (להלן: האישום ה- 15), בגינו הורשע המבקש לאחר שמיעות הוכחות, ונידון ל- 15 שנות מאסר. מאחר שכל סעיפי האישום בכתב האישום המקורי נסמכו בראש ובראשונה על הודאת המבקש בפעילות ופעולות טרור במסגרת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, העלו באות כוחו תהייה שמא למידע החסוי בעניין 14 האישומים, אשר בעקבותיו להערכתה בוטלו אישומים אלה, רלוונטיות גם לאישום ה- 15, באופן המצדיק חשיפתו על פי הכללים הנהוגים.

עיינתי בחומר החוסה תחת תעודת החיסיון, וקיבלתי הסברים מגורמי הביטחון במעמד צד אחד. בחנתי הן את השאלה האם יש לחשוף מידע נוסף מעבר לפרפרזה, והן את הקשר שבין הטעם לחזרת המדינה מ- 14 האישומים לבין האישום ה- 15. השתכנעתי כי אין מקום להתערבות בית משפט זה לא על דרך של חיוב המשיבה למסור מידע נוסף מעבר לפרפרזה, ולא על דרך של לימוד דבר מה מהסיבות שהביאו לחזרה מ- 14 האישומים לעניינו של המידע החסוי ביחס לאישום ה- 15.

אוסיף, עם זאת, כי טוב תעשה המשיבה אם תשקול בחיוב הרחבה מסוימת של הפרפרזה באופן שיאפשר לבית המשפט להעריך בצורה טובה יותר את המשקל שיש לתת לאמור בה. ויובהר, המדובר בעניין שבשיקול דעת המשיבה, שכן הרחבה זו אינה מועילה להגנת המבקש דווקא.

קיצורו של דבר, דין העתירה להידחות.