בש"פ 1944/16 מוחמד מסארווה נ. מדינת ישראל

1.לפי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר נהג העורר ברכב כשהוא מוביל רובה מסוג קרל גוסטב ומחסנית תואמת, נשק אשר בכוחו להמית אדם. כמו כן החזיק העורר בכיס מעילו סמים מסוג חשיש במשקל נטו של 8.29 גרם שהיו מחולקים לאריזות. במהלך מעצרו על ידי שוטרים זרק העורר אחת מאריזות הסמים שהיו בכיסו, וזאת במטרה להכשיל את השוטרים ולשבש את החקירה.

2.ביום 17.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת, תוך שהוא מפנה את העורר לשירות המבחן לשם בחינת מסוכנותו וחלופת מעצר שהוצעה על ידו.

3.ביום 8.2.2016 עמד בית המשפט על הערכת שירות המבחן, בתסקיר מיום 26.1.2016, לפיה הסיכון הנשקף מצידו של העורר לפריצת גבולות הינו בינוני, וכן כי חלופת המעצר המוצעת – בפיקוח בני משפחתו בביתו – אינה מתאימה ואין די בה כדי להתמודד ולהפחית את הסיכון לפריצת גבולות מצידו. כמו כן בחן בית המשפט את התסקיר המשלים מיום 1.2.2016, שהתייחס לחלופת מעצר מוצעת נוספת בביתם של דודתו ודודו של העורר בכפר טורעאן והמליץ על שחרור לחלופה זו ועל העמדת העורר בצו פיקוח מעצר למשך שישה חודשים. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי גם בחלופת המעצר השנייה אין כדי להבטיח פיקוח יעיל על העורר, כזה שניתן לסמוך עליו כי יאיין את מסוכנותו של העורר, זאת לאחר שבחן את המפקחים המוצעים והתרשם שאין בכוחם לאיין את הסיכון הנשקף מצד העורר לפריצת גבולות.

4.ביום 1.3.2016 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, בה ביקש לעבות את חלופת המעצר הראשונה שאותה הציג, בבית הוריו, על ידי הוספת אחותו, רוקחת במקצועה, כמפקחת. בהחלטתו מיום 7.3.2016 פסק בית המשפט המחוזי כי "אין מדובר בחלופה חדשה ורצינית" וכי, למעשה, מדובר "באותה הגברת בשינוי אדרת, אותה חלופת מעצר אשר נפסלה בתסקיר הראשון".

5.העורר טוען – באמצעות באת-כוחו, עו"ד אלינור טל – כי הוא בגיר על סף הקטינות, נטול עבר פלילי, שנתפס כשהוא נושא חפץ מאולתר דמוי תת מקלע ללא תחמושת, כשספק אם ניתן להשיג כדורים מתאימים לסוג נשק זה. עוד נטען כי כמות הסם מסוג חשיש שנתפסה אצלו הייתה מזערית. לשיטת העורר שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי חלופות המעצר שהוצעו על ידו אינן מתאימות ושאין בהן כדי לאיין את המסוכנות, הלכאורית, הנשקפת ממנו. בנוסף טוען העורר כי היה מקום שבית המשפט המחוזי יבחן, בנסיבות המקרה דנן, אפשרות מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, בבית הוריו כשהוא מפוקח על ידי הוריו ואחותו, כשלצד זאת יעמיד ערבויות כספיות ופקדון כספי שיבטיחו עמידתו בתנאים המגבילים.

6.המשיבה – באמצעות בא-כוחה, עו"ד ארז בן ארויה – סבורה כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט וכי בנסיבות המקרה ונוכח חומרת העבירות, יש מקום להותיר את העורר במעצר מאחורי סורג ובריח.

7.לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפניי, ובחנתי את תמצית הפסיקה שאותה הגישה באת-כוח העורר, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין מקום להורות על שחרור העורר לאחת משתי חלופות המעצר שהוצעו על ידו, אף אם יהיה נתון באיזוק אלקטרוני.

אכן, אין להקל ראש בגילו הצעיר של העורר ובעובדה שאין לו עבר פלילי. ואולם, באותם מקרים שבהם בחנה הערכאה הדיונית את חלופות המעצר המוצעות ואף התרשמה באופן בלתי אמצעי מן המפקחים המוצעים (או לכל הפחות ממרביתם) ומצאה כי אין די באלו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, יש ליתן משקל יֶתֶר לטיבן של העבירות שבביצוען הואשם העורר – ובפרט עבירת נשיאה והובלה של נשק – באופן המטה את הכף בכיוון הותרת העורר במעצר מאחורי סורג ובריח.

8.יובהר. אין בהחלטה זו כדי לחסום את דרכו של העורר לשוב ולפנות במועד מתאים לערכאה הדיונית, על מנת שזו תשוב ותבחן חלופת מעצר "מעובה", זו או אחרת, שיהיה בה כדי לאין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

9.הערר נדחה איפוא.