בש"פ 1944/97 אוחיון אברהם נ. מדינת ישראל

עילת מעצר אכן קיימת נגד העורר. השאלה היחידה היא אם יש מקום לתחליף מעצר. בית המשפט קמא נימק את התשובה השלילית לשאלה האמורה בקיומו של חשש ממשי כי העורר "ישוב על מעשיו, אם אך יוכל", וכן כי "יש חשש ממשי כי המשיב (העורר - א.ג . ) יתחמק מן הדין הפלילי, כדרך שהתחמק מן הדין האחר".

סבורני כי את כל מעשיו של העורר (כנטען כנגדו) יש לראות על רקע רצונו להחזיק בקטינה, והם כולם סובבים סביב ציר זה בלבד. עתה, כשהקטינה מצויה במעון חסוי, שהעורר אינו יודע את כתובתו, ובמשמורת המעון, ההנחה היא כי החששות שהועלו כנגדו בהחלטת בית המשפט קמא נחלשו במידה רבה. מכל מקום, ניתן להבטיח גם את הספקות שעדיין נותרו בתנאים מגבילים שיוטלו על העורר.

לפיכך ישוחרר העורר מן המעצר אם יעמוד בתנאים הבאים:

1.

יפקיד ערבון בקופת בית המשפט בסך 100,000 ש"ח או ימציא ערבות בנקאית על סכום זה בנוסח שיניח את דעתו של רשם בית המשפט המחוזי.

2.

ימציא ערבות צד שלישי להנחת דעתו של רשם בית המשפט המחוזי על סך 100,000 ש"ח.

3.

ניתן צו איסור יציאה מן הארץ נגד העורר.

4.

העורר יפקיד את דרכונו בבית המשפט המחוזי.

5.

העורר יתגורר מחוץ לירושלים במקום שייקבע בית המשפט המחוזי, ולא יצא מקום מגוריו אלא לצורך הופעתו בבית המשפט. זאת לאחר שיקבל בכתב זימון מבית המשפט או מכתב מבא כוחו על מועד הדיון.

בית המשפט ייקבע את מקום המגורים לאחר שיקבל התחיבות צד שלישי לקיומו של התנאי האמור בסעיף זה, בדבר אי יציאת העורר מהבית.