בש"פ 1946/05 מדינת ישראל נ. רוני סייג

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט כבוב) בה הורה על שחרור המשיב בחלופת מעצר.

2.המשיב מואשם בעבירות אונס, מעשה מגונה בכוח, ומעשה מגונה. נסיבות העבירות כמתואר בכתב האישום הן:

המשיב הינו בעלים של מועדון בתל-אביב. המתלוננת עבדה במועדון כמלצרית. באישום הראשון מואשם המשיב בכך כי בעת שהמתלוננת עבדה במקום וכאשר ישבה לידו, הוא הכניס את ידו מתחת לבגדיה וניסה לגעת בחזייתה בגבה. המתלוננת הזיזה את ידו ובקשה ממנו להפסיק, והוא לא שעה לה והכניס את ידו פעם נוספת מתחת לבגדיה.

באישום השני, שארע בסמוך לאחר מכן, חזר המשיב על אותם מעשים המתוארים באישום הראשון. בהמשך לכך, הוא התיישב על כסא, תפס את המתלוננת מאחור וניסה להושיבה על ברכיו ולגעת בחזה, ולנשקה בכח על פיה תוך שהוא מנסה להכניס את לשונו לפיה. המתלוננת נאבקה בו ודחפה אותו ממנה.

האישום השלישי מהווה המשך לארועים המתוארים באישום השני, ועל פי העובדות המפורטות בו, כחצי שעה לאחר מכן, קרא המשיב למתלוננת באמצעות אחיו להגיע למשרדו במועדון. כאשר הגיעה לחדרו, הוא נעל את הדלת, ושם ביצע בה מעשה אינוס, באמצעות החדרת אצבעותיו לאיבר מינה אגב שימוש בכח ואלימות. רק כאשר המתלוננת איימה עליו שתתלונן, עזב אותה ואיפשר לה להתלבש ולברוח מהמקום.

3.המדינה בקשה את מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. בית המשפט המחוזי מצא כי, אף שישנה, לכאורה, תשתית ראייתית לביסוס גרסת המתלוננת, ישנה בעייתיות מסוימת בתשתית זו, ודי בכך כדי להצדיק החלת חלופת מעצר בעניינו. בית המשפט בחן גם את שאר הנסיבות שברקע הענין, ובכלל זה את עברו הפלילי הקודם של המשיב, והחליט לשחררו בתנאי מעצר בית מלא בבית אחיו, ותנאים נוספים.

4.המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי, ומבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. היא עומדת בבקשתה בפירוט על חומר הראיות הקיים, וטוענת כי חומר זה מעמיד תשתית לכאורית להרשעה שאין בה כרסום. היא עומדת בטיעוניה גם על שתי הרשעותיו הקודמות של המשיב, מהן אחת שעניינה עבירת מין, ואשר בהשתלבותה עם הפרשה נשוא אישום זה מצביעה על מסוכנות המשיב. כל אלה מצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום משפטו.

5.בחנתי את טעמי ערר המדינה על רקע קביעותיו של בית המשפט המחוזי ולאור טיעוני בא כוח המשיב, ובאתי לכלל מסקנה כי אין מנוס ממעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. אלה טעמי.

ראיות לכאורה

6.לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות בתיק נחה דעתי כי הדרישה לתשתית ראיות לכאורית להרשעת המשיב מתקיימת במקרה זה. הודעתה המפורטת של המתלוננת שניתנה כ-48 שעות לאחר הארוע האחרון נשוא כתב האישום מתארת בפירוט ובדייקנות את נסיבות מעשה האינוס שבוצע בה, והיא מבטאת גרסה קוהרנטית ומעוררת אימון. היא נתמכת באורח מאסיבי בהודעתו של חברה של המתלוננת, אשר אסף אותה ממקום עבודתה מיד לאחר הארוע, והמעיד על מצבה הנפשי הקשה, והדרך ההדרגתית שבה חשפה בפניו את פרטי פרשת האונס. מצטרפות לכך הודעות חברים אחרים של המתלוננת והודעת אביה, לרבות הודעת העדה אלנה רחמנוב אשר היתה נוכחת במועדון בעת שהמשיב ביצע במתלוננת את העבירה המפורטת באישום הראשון. מקבץ ההודעות האמורות מניח תשתית ראייתית משכנעת. כנגדה, טוען המשיב בגרסתו כי לא היו דברים מעולם, ולגבי ארוע האינוס טענתו היא כי המתלוננת הגיעה למשרדו ביוזמתה וניהלה עמו שיחה בכניסה למשרד כשהדלת פתוחה. גרסה זו נסתרה ולו לענין האחרון, כאשר שניים מהעובדים במקום – אחי המשיב והאחראי על הברמנים מעידים כי ראו את המתלוננת נכנסת למשרד, ואת הדלת נסגרת אחריה, וכי המשיב הוא שהזמין אותה אליו (עדות עומרי מעייני ודודי סייג).

בית המשפט קמא סבר כי פלט שיחות הטלפון מצביע על כך שהמתלוננת התקשרה למשיב בטלפון הנייד לאחר ארוע האונס, ומכך למד על כרסום באמינות גרסתה. אולם, כפי שציינה המדינה בערר, מהודעת המתלוננת וחברה ניתן להסיק כי שיחה זו התקיימה זמן קצר לפני ארוע האונס, והדבר אינו עומד בסתירה ללוחות זמנים משוערים שתוארו בידי עדים אלה. מכל מקום, פרטים אלה יבוררו, במידת הצורך, במשפט גופו, ואין בהם כדי להשפיע באורח מהותי על גרסתה הבסיסית של המתלוננת, המתחזקת בעדויות שונות של אנשים שונים. העדר סימני אלימות על גופה של המתלוננת בבדיקה שבוצעה כ-48 שעות לאחר הארוע האחרון אינם שוללים את אמינותה, והוא הדין לגבי מעבר הזמן זה בין הארוע ועד להגשת התלונה, אשר אינו מקהה כהוא זה את משקלה הראייתי של הגרסה המפלילה.

סיכומו של דבר, קיימת תשתית ראיות לכאורה למעורבותו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.

עילת מעצר וחלופת מעצר

7.המשיב מואשם בעבירת אינוס וכן בשתי עבירות של מעשים מגונים, שאחת מהן נעשתה בכח. אופיין של העבירות, חומרתן, והעובדה כי חלקן בוצעו במועדים שונים, מצביעים בבירור על מסוכנותו של העורר לסביבתו. אין מדובר בסטייה חד פעמית חריגה, מהתנהגות נורמטיבית, אלא בהתנהגות סוטה החוזרת על עצמה, והולכת ומסלימה עם הזמן.

מחומר הראיות, מתקבל הרושם כי מסוכנותו של המשיב אינה מצטמצמת למתלוננת בלבד. התנהגותו טומנת סיכון פוטנציאלי לנשים שבסביבתו, והניקרות על דרכו. התנהגותו המתחילה בהטרדה, מתפתחת לביצוע מעשים מגונים, ולאחר מכן עוברת למעשים מגונים בכח, ומהם למעשי מין בכפייה, מצביעה על בעייה חמורה של העדר מעצורים לדחפיו הבלתי נשלטים. סיכונו לסביבתו, כל עוד לא יעבור הליך של טיפול ושיקום, ניכר לעין.

חשוב להוסיף בהקשר זה כי מסוכנות המשיב מתחזקת נוכח הרשעתו, על סמך הודאתו, בהליך פלילי קודם מ-26.6.03 בעבירות של הסגת גבול, פגיעה בפרטיות והתנגדות למעצר חוקי. הרשעה זו (ע"פ 1349/03 בבימ"ש שלום ת"א-יפו) נסבה על כך שבמאי 2000 הסיג גבול בכך שהציץ לדירתן של שתי מתלוננות דרך חלון אמבטיה בדירה. בהמשך לכך, תקף שלא כדין שוטרת בכך שדחף אותה כאשר ניסה להימלט מהמקום. יום לאחר מכן נערך חיפוש בדירתו ונמצאו שם לבני נשים, כותנות לילה של נשים,חזיות, נעלי נשים, ויברטורים, גרביונים, ותמונות מצולמות של בחורות. בגין הרשעתו בתיק זה הוטל עליו מאסר על תנאי וקנס. מאופי ההרשעה עולה בעייתיות הן בתחום המין והן חשש מפני הימלטות והפרת הוראה חוקית. שילוב נסיבות אלה של מסוכנות לביצוע עבירות מין וחשש פוטנציאלי גם לאפשרות הימלטות והתנגדות לגורמי אכיפת החוק – מקשה על החלת חלופת מעצר בעניינו.

לאור מכלול הנסיבות המתוארות, אינני רואה מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, וכך אני מורה.