פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1949/03
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העורר:
מרדכי לביא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 10.2.03 בב"ש 20203/03
שניתנה על ידי כבוד השופטת
ח. סלוטקי
תאריך הישיבה: ב' באדר ב' תשס"ג
(6.3.03)
בשם העורר: עו"ד קובי סודרי
בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי
החלטה
1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדחות את ערר העורר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
2.העורר ואחיו מואשמים בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 7.44 גרם מחולק ל-48 מנות.
בית משפט השלום הורה לעצור את העורר לאחר שמצא כי קימות ראיות לכאורה כנגד השניים. מסכת הראיות מתבססת בעיקרה על דו"חות פעולה של שוטר תצפיתן אשר צפה בשני הנאשמים כשהם מטמינים חבילה באדמה אשר נתגלתה זמן קצר לאחר מכן ונמצאו בה הסמים. בית המשפט קבע כי מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת לשחררו בחלופת מעצר, בין היתר, לאור עברו הפלילי הכבד, הקשור ברובו לעבירות סמים. אחיו של העורר שוחרר לחלופת מעצר בית בשל מצבו הנפשי הלקוי ובשל חלקו השולי, יחסית, בביצוע העבירות.
בית המשפט המחוזי דחה ערר שהוגש לו, ואישר את החלטת בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר ואת האבחנה שעשה בין העורר לבין אחיו לענין החלת חלופת המעצר.
3.בערר, התרכז בא כוח העורר בהיבט הראיות לכאורה ועמד על קושי הקיים, לטענתו, בקבלת דוחות התצפיתן כבסיס ראייתי להפללת העורר. הוא מנה קשיים אובייקטיביים הקימים, לטענתו, ביכולת התצפיתן להבחין במקום המדויק של הטמנת החבילה עקב עצמים שונים המסתירים את הראות ועקב נתונים שונים המעידים, על פי הטענה, כי תשומת לבו של התצפיתן לא היתה נתונה כל העת לאיזור ההטמנה ולא נשמר קשר עין מתמיד עם המקום הרלבנטי המיוחס למקום ביצוע העבירה.
4.אין ממש בערר זה ויש לדחותו. חומר הראיות מבסס לכאורה את מעורבותו של העורר בעבירת הסמים בה הוא נאשם. הבקיעים שבא כוח העורר ניסה להעלות ביחס לעדות התצפיתן אינם מכרסמים על פני הדברים, במשקל גרסתו, בהיותו עד אובייקטיבי אשר צפה על הנעשה וזיהה את אשר זיהה בשטח. פרטי גרסתו ייבחנו בהמשך במסגרת החקירה הנגדית, אולם נכון לשלב זה של ההליך עדותו הינה נדבך מרכזי בראיות התביעה. מסוכנותו של העורר אינה יכולה להיות בספק. אופי העבירות בהן הוא מואשם, בצד עבר פלילי מכביד ביותר בעבירות רכוש וסמים אינם מאפשרים שחרורו בחלופת מעצר. האבחנות שעשו הערכאות דלמטה בין העורר לבין אחיו הן באשר לחלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות נשוא אישום זה והן בגין מצבו הנפשי של האח, ולאור עברו הפלילי המכביד יותר של העורר הן אבחנות נכונות שיש לאמצן.
לאור כל אלה, הערר נדחה.
ניתנה היום, ו' באדר ב' תשס"ג
(10.3.03).
ש
ו פ ט ת