בש"פ 195/07 ח'ורי עלאא נ. מדינת ישראל

לעורר, העומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, מיוחסות עבירות בנשק, והחזקת סכין שלא כדין. נטען, כי בחודש אוקטובר 2006, פנה העורר לאדם (להלן: המתווך), והציע לו לקנות ממנו אקדח קליבר 7.65 מ"מ

תמורת סכום של 5,500 ש"ח. המתווך, שאת דבר ההצעה הביא לידיעת משטרת ישראל, הציע לעורר למכור את האקדח לאחר שפעל כסוכן משטרתי. את העסקה היו אמורים השלושה להשלים במפגש שקיימו ביום 7.12.06 בחוף הים. באותו מעמד הציג העורר בפני הסוכן את האקדח, ובעקבות כך הוא נעצר.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני, ובמרכזו ניצבת הטענה כי לעורר אין זיקה כלשהי לאקדח, ולמעשה כל האשם רובץ לפתחו של המתלונן אשר ביקש להפילו בפח ולהפלילו. דא עקא, כנגד גרסה זו ניצבות הודעותיהם של המתלונן והסוכן, ולפיהן העורר הגיע לזירה עם רכבו, ולאחר שיחה קצרה הוציא מהרכב אקדח שהיה עטוף בבד. זאת ועוד, האפשרות שהעורר נפל קורבן לעלילה שנרקמה נגדו, מעוררת תהיות גם מן הטעם הפשוט שהאקדח היה עטוף בחולצה השייכת לעורר, וכאשר הוא נתבקש להסביר עובדה זו, טען כי אפשר ששכח באחד הימים את החולצה ברכבו של המתווך.

נוכח כל אלה, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום, ועניין זה חייב מסקנה נוספת, לאמור, עקב הסכנה הגלומה בעבירות בנשק לציבור, הוכח גם קיומה של עילת מעצר. השאלה האחרת הטעונה הכרעה היא אם ניתן להמיר את המעצר בחלופה אחרת. על כך השיב השופט המלומד של בית משפט קמא בשלילה, וסבורני כי הצדק עמו. אכן, מכוח מצוות המחוקק יש להעדיף חלופה ראויה על פני מעצר ממש. ברם, לעתים הנסיבות האופפות את האירוע אינן מאפשרות מיצוי אפשרות זו, וכך הוא המצב במקרה הנוכחי. העורר, לאור הגרסה בה התגונן כנגד העבירות שיוחסו לו, לא חשף את מקור הנשק, כיצד הוא הגיע אליו, ומה היה ייעודו, ועניין זה לבדו מעורר תהיות רבות ביחס לכוונותיו. אולם, העיקר מצוי בכך שבחודש ינואר 2006 הורשע העורר בעבירות דומות ועקב כך נדון למאסר. וכפי שהפרשה הנוכחית מלמדת, נראה כי העורר לא למד את לקחו, שאם לא כן אתה מתקשה להסביר כיצד שב, תוך זמן כה קצר, לבצע עבירות מאותו סוג, והוא לא נרתע מכך גם כאשר מאסר על-תנאי בן שבעה חודשים מרחף מעל לראשו.

נוכח כל אלה, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.