בש"פ 1951/03 אבו רקיק ודיע נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב על פיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בכך שונתה החלטה קודמת של בית משפט השלום אשר הורה על שחרור העורר בכפוף לתנאים.

2.העורר מואשם ביחד עם אחר בשורה של עבירות רכוש ותקיפת שוטרים. זו תמצית האישומים: גניבת רכב (אישום 1) שינוי זהות רכב וקשירת קשר לביצוע פשע (אישום 2) שלוש עבירות התפרצות לעסק וגניבה (אישומים 3, 4 ו-5) ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התנגדות למעצר חוקי, ובריחה ממשמורת חוקית (אישום 6).

3.בהחלטת בית משפט השלום נקבע כי קימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות באישומים 5 ו-6. עם זאת, באשר לאישומים 3 ו-4 חל כרסום, וקיומן של ראיות לכאורה רק לגבי חלק מהעבירות אינה מחייבת מעצר עד תום ההליכים. אי לכך, שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית דודו.

4.בית המשפט המחוזי חלק על קביעות בית משפט השלום במוצאו כי קימות ראיות לכאורה גם לענין אישומים 3 ו-4. מאחר שמדובר בשלוש התפרצויות של גניבת רכוש יקר-ערך, תוך ביצוע העבירות בחבורה, קימת עילת מעצר כנגד העורר. משמדובר בנאשם בעל עבר פלילי בעבירות סמים ורכוש, מסוכנותו אינה מאפשרת החלת חלופת מעצר.

5.עיקרו של הערר בנסיון לערער את קביעת בית המשפט המחוזי באשר לקיומן של ראיות לכאורה לגבי האישומים 3 ו-4. גם לגבי אישום 5 לא היה מקום, על פי הטענה, לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. אשר לחלופת מעצר, נטען כי קבלת הטענות לענין העדר ראיות לכאורה לגבי יתר האישומים מצדיק החזרת החלטת בית משפט השלום על כנה, ומכל מקום, אין הצדקה לשלילת חלופת מעצר, שהרי מדובר בעבירות רכוש שאין בהן מימד של תחכום ומיוחדות המצדיקות מעצר. גם בהרשעות הקודמות אין מידת מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר נאותה.

6.אין מקום לקבלת הערר. לענין ראיות לכאורה, אין הכרח לנקוט עמדה בשאלת קיומן של ראיות לגבי אישומים 3 ו-4 וזאת מן הטעם שדי באישומים 5 ו-6, לגביהן בודאי קימות ראיות, כדי להצביע על מסוכנותו הגדולה של העורר. ישנן ראיות המבססות לכאורה עבירת התפרצות שבוצעה על ידי הנאשמים בתאריך 20.1.03 בהרצליה במסגרתה מיוחסת להם גניבה של 13 מחשבים מרכוש חברה הנאמדים בשווי של 273,000 ₪. כן ישנן ראיות לגבי העורר בעבירות נגד שוטרים, ובתוכן תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התנגדות למעצר חוקי ובריחה משוטרים אשר הורו לעורר ולשותפו לעצור. העורר ושותפו נמלטו ברכבם מרכב המשטרה, ובשלב מסוים כאשר יצא אחד השוטרים מהרכב והורה להם לעצור ניסו לפגוע בו וכתוצאה מכך נחבל השוטר ונזקק לטיפול. לאחר מכן ברחו הנאשמים רגלית מהשוטרים, וכאשר נתפס העורר על ידי שוטר אחר, תקף אותו והיכה בו באגרופים, תוך שהוא מתנגד באלימות למעצרו. גם שוטר זה נחבל ונזקק לטיפול.

די בעבירות חמורות אלה כדי להצדיק את מעצרו של העורר, אף בלא התייחסות לשאלת הראיות לגבי האישומים האחרים, וחרף המלצת שירות המבחן בדבר אפשרות החלת חלופת מעצר. עבירת הרכוש באישום 5, כשהיא משתלבת בעבירות החמורות נגד השוטרים, נוטלות בהשתלבותן את מידת האימון בעורר המתחייבת לצורך החלת חלופת מעצר בעניינו. מצטרפת לכך העובדה כי לעורר עבר פלילי בעבירות סמים וכן בעבירת פריצה אשר בגינה תלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. נסיבות אלה מצביעות על מסוכנות שאינה מאפשרת שחרור בחלופה למען שמירה על שלום הציבור ובטחונו.

הערר נדחה.