בש"פ 1953/99 גדי בוקובזה נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קבלת רכוש גנוב והחזקת ונשיאת נשק. על פי כתב האישום, העורר ביחד עם אחר גנבו, כשהם רעולי פנים, סכום מזומן בסך 82,000 ש"ח וכן צ'קים מחנות בבאר-שבע.

בעת הגניבה הכו באמצעות מוט ברזל מאבטח שהיה במקום, וגרמו לו שבר מרוסק בכף ידו וחתך בראשו אשר הצריך תפירה. בעת מהלך השוד החזיק העורר עליו אקדח שהיה טעון ודרוך, אקדח שהעורר ידע שהוא גנוב.

על פי בקשת התביעה החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים הפליליים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

העורר אשר נתפס בסמוך לאחר מעשה אינו חולק על העובדות הנ"ל, כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לו. גם אין מחלוקת על קיום עילת מעצר נגדו. טענתה היחידה של באת-כוחו היא שקיימת חלופת מעצר, וכי יש להמנע ממעצרו של העורר, מפאת גילו - העורר הוא בן 20 שנים - ובהעדר כל הרשעות קודמות לעורר.

יש לדחות הערר. העבירות המיוחסות לעורר מלמדות לכאורה על מסוכנותו לציבור ולכך מצטרפת העובדה העולה מתסקיר קצין המבחן, על פיה לוקה העורר ב"פעילות יתר" הדורשת טיפול הרגעתי. בהתחשב בכלל הנסיבות, קביעת בית המשפט המחוזי שהעורר מסוכן לציבור אם ישוחרר, מעוגנת בעובדות המקרה.

לאמור לעיל יש להוסיף, שיכולתי להבין מטיעון באת-כוחו שהעורר מתכוון להודות בעובודת כך שהדיון בעניינו לא יתארך.

הערר נדחה.