בש"פ 1957/98 מדינת ישראל נ. שמעון מזור

זהו ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד), מיום 24.3.98, בה דחה בית המשפט את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, והורה על שחרורו בתנאים. נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן בתאריך 23.3.98 המייחס לו שתי עבירות, האחת על שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (חטיפת תיק אשה), והשניה קבלת נכסים שהושגו בפשע - עבירה על פי סעיף 411 לחוק הנ"ל (גניבת מכשיר טלפון נייד מתוך מכונית).

נימוקו של בית המשפט לדחיית המעצר עד תום ההליכים היה כי קיימות שתי ראיות סותרות לכאורה, מחד עדותו של השוטר שעצר את המשיב, ומנגד עדות שנתנה המתלוננת, אשר לדבריה שניים הם שמשכו אותה על מנת להקל על ביצוע עבירת השוד. בית המשפט גרס כי בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי בחומר הראיות יש פוטנציאל לכאורי להוכחת אשמת המשיב.

לאחר שמיעת טענות בעלי הדין ועיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי אין בסתירות הנזכרות משום גריעת כוחה הראייתי לכאורה של עדות השוטר, לאור כל נסיבות המקרה.

עם זאת, בשל היותו של המשיב קטין, וללא הרשעות קודמות, אני מוצא כי יש להסתפק בחלופת מעצר. אשר על כן, אני מחליט לשחרר את המשיב תוך שינוי תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי.

תנאי השחרור יהיו כדלהלן:

א.המשיב ישהה ב"מעצר בית" מלא בדירתו של דודו מוטי טל. מר טל יודיע למשטרת ירושלים אם המשיב יעזוב את מקום מגוריו בתקופה זו.

ב.המשיב יפקיד סך של 5,000 ש"ח.

ג.מר טל יתן ערבות צד ג' על סך 30,000 ש"ח.

ד.יציאתו של המשיב מן הארץ תעוכב, ואם יש בידו דרכון - הוא יופקד בידי המשטרה.

אם המשיב יפר את תנאי השחרור הוא ייעצר עד תום ההליכים.