בש"פ 1964/15 מאור אוזון נ. מדינת ישראל

מונחת בפני בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית משפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון והשופטים ר' ברקאי

וי' עדן ) בע"פ 57680-01-15.

שמעתי את טענות הצדדים באריכות, ונדמה כי על רקע החלטת בית משפט המחוזי והסכמת הצדדים לנקודה מסוימת, הבקשה אינה מצדיקה מתן ערר בזכות. הטעם לדבר הוא כי הסוגיה העיקרית שעולה היא – האם מן הדין להורות על ביטול כתב אישום שהוגש כנגד המבקש בתיק העיקרי, מחמת היעדר שימוע. בנושא זה חלוקים הצדדים. הסניגור סבור כי יש להורות על ביטול כתב האישום, בניגוד לעמדת המדינה. אלא שבהיבט הדיוני, מוסכם כי בית משפט המחוזי לא הביע דעתו בעניין. מקובל על ב"כ המדינה כי הסניגור רשאי להעלות טענה זו בפני בית המשפט השלום בתיק העיקרי, תוך שמירת זכויות המדינה להתנגד לטענה לגופה.

בנסיבות אלו דין הבקשה להידחות. לצד זה יש להדגיש כי הסניגור יכול להעלות את הטענה האמורה – ביטול כתב האישום מחמת היעדר שימוע בפני בית משפט השלום בתיק העיקרי, אשר ידון בה אחר שמיעת הצדדים. אין בכך הבעת עמדה בדבר טענות הצדדים. הדבר יישמע ויידון בפני הערכאה המתאימה.