בש"פ 1968/06 יצחק ביטון נ. מדינת ישראל

העורר הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף ובניסיון לקבל דבר במרמה. בפרק העובדות נטען, כי העורר עשה את כל אלה בצוותא חדא עם אחר במטרה לקבל במרמה הלוואה מבנק. בעקבות ההרשעה גזר בית משפט השלום לעורר את עונשו: 12 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסכום 4,000 ש"ח. כמו כן הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 12 חודשים.

בשנת 2004 הגיש העורר את השגותיו כנגד פסק-דינה של הערכאה הראשונה לבית המשפט המחוזי, וחלפו חודשים רבים עד אשר טרח להגיש את נימוקי הערעור. אולם לא רק בכך חטא העורר, הואיל ונראה כי מאז הוא עשה את הכל כדי להשהות את ההליכים בעניינו, עד שבית המשפט קמא החליט להורות על ביטול הצו שניתן לעיכוב ביצוע העונש, מתוך תקווה שבדרך זו ניתן יהיה להביא את ההליכים בערעור לסיומם. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

שמעתי ברוב קשב את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, ולא שוכנעתי כי המאסר מהווה בשלב זה תרופתו היחידה של העורר. סבורני, כי לנוכח התיעוד הרפואי שהוצג בפני נכון יהיה לאפשר לעורר להשמיע את השגותיו כנגד גזר הדין בעודו מתהלך חופשי, ובאשר לסכנה כי הוא יימנע פעם נוספת מלהתייצב לדיון, נראה לי כי ניתן למצוא לכך מענה הולם בדרך של חיובו ליתן ערבויות הולמות.

אני מחליט, אפוא, לקבל את הערר במובן זה שהצו בדבר עיכוב ביצוע העונש יחזור על כנו, ובלבד שעד ליום ז' באדר תשס"ו (7.3.06), יפקיד העורר בבית המשפט המחוזי ערבות עצמית וצד ג' בסכום של 30,000 ש"ח, וכן סכום של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. לא תופקדנה הערבויות הללו עד לאותו מועד - יתייצב העורר לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום ח' באדר תשס"ו (8.3.06), עד לשעה 11.00.