בש"פ 1968/07 זאהר סרסור נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שקיבל את ערר המשיבה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש ביום 13.8.2006 כתב אישום שעניינו שני אישומים של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין ואיומים כלפי אישתו ובנו הקטין. בצירוף לכתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בתאריך 14.9.2006 החליט בית המשפט השלום בפתח-תקווה לעצור את העורר עד תום ההליכים לאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו. מהתסקיר עולים דפוסי התנהגות אלימים, וסיכון הנשקף מהמשיב כלפי המתלוננת. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי במידה ותוגש חלופת מעצר ראויה ישקול בית המשפט חלופה כזו. ביום 31.1.2007 הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם העורר וביום 7.2.2007 הורה בית משפט השלום בפתח תקווה על קבלת תסקיר שירות מבחן עדכני. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, ביום 28.2.2007, הורה בית משפט השלום לשחרר את העורר למעצר בית מלא בכפר סבא בבית אביו של העורר. ביום 1.3.2007 הוגש ערר מטעם המדינה על החלטה זו. בית המשפט המחוזי בתל אביב החליט לקבל את ערר המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו בית המשפט התבסס על תסקיר המעצר מיום 28.8.2006 אשר ציין כי הוריו שהם הערבים המפקחים של העורר נוטים להמעיט מחומרת התנהגותו ומתקשים לגלות כל רגישות למצב המתלוננת. כמו כן התבסס בית המשפט על תסקיר המעצר מיום 7.9.2006 לפיו לעורר דפוסי התנהגות אלימים וכן על התרשמות קצין המבחן כי העורר יתקשה לעמוד בתנאי מעצר הבית. בית המשפט התייחס אף לתסקיר שנערך ב- 27.02.2007 בו קצין המבחן התקשה להמליץ על האב כחלופה הולמת וככלל שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר. לאור מכלול נתונים אלה שעמדו בפני בית המשפט המחוזי וכן לאור העובדה כי ביום 4.3.2007 אמורים היו באי כוח הצדדים לסכם טיעוניהם ולפיכך עניינו של העורר יתברר תוך תקופה לא ארוכה, קבע בית המשפט כי אין זו השעה ליטול סיכון ולשחרר המשיב ממעצרו. מכאן הערר שלפני.

בפי העורר מספר טענות. האחת היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהסתמך על תסקיר שירות המבחן מיום 24.8.2006 ומיום 7.9.2006 והתעלם לחלוטין מהאמור בתסקיר העדכני מיום ה- 27.2.2007. לטעם המערער תסקיר זה קובע כי החלופה המוצעת במקום עבודתו ומגוריו של אבי העורר הינה חלופה ראויה "היכולה לשמש מסגרת מחייבת המפחיתה סיכון". תסקיר שירות המבחן העדכני אינו קובע כי העורר הינו מסוכן בדרגת מסוכנות שלא ניתן לאיינה ומביע ספק לגבי מידת הישנות עבירות מצד העורר. לטענת העורר שגה בית המשפט משלא השית ליבו לכך שהסיבה הבלעדית אשר הביאה את שירות המבחן שלא להעניק המלצה חד משמעית לשחרור בתנאים היא חזקת החפות העומדת לזכותו של העורר אשר מנהל משפט הוכחות. בתסקיר המבחן נקבע כי מחד חלופת המעצר בביתו של אבי העורר בכפר סבא יכולה לשמש מסגרת ראויה המפחיתה את הסיכון מהעורר אך מנגד מאחר והעורר ומשפחתו לא רואים כל בעייתיות בהתנהגותו, עולה ספק בדבר מידת הסיכון של העורר לשוב ולבצע עבירות.

בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט משקבע כי העורר הואשם בכתב האישום בתקיפות חוזרות ונשנות של אשתו ובנו כאשר הדבר לא עולה מכתב האישום. כמו כן נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא השית לבו לעובדה כי בעברו של העורר אין אף לא עבירת אלימות אחת. עם זאת, בבקשה למעצר עד תום ההליכים מטעם המדינה מצוין כי כנגד המשיב עומדים ותלויים שני תיקי אלימות במשפחה משנת 2005 המייחסים לו עבירות כלפי בת זוגתו המתלוננת בתיק זה. בנוסף למשיב עבר פלילי בעבירות סמים ורכוש.

העורר טוען כי בית המשפט לא התחשב בהצהרתו כי הוא מעוניין להתגרש מאשתו וכי לא יצר עמה כל קשר מהכלא. כמו כן אין כל אינדיקציה להתנהגות אובססיבית ומסוכנת היוצאת מגדר הרגיל. בבקשה למעצר עד תום ההליכים טוענת המדינה כי ניתן ללמוד על מסוכנתו של המשיב מכך שתקף את המתלוננת כשהיא בהריון באמצעות אגרופיו, מקל, וחגורה - אמצעים שיש בהם כדי לסכן את שלומה ושלום עוברה.

העורר טוען כי שגה בית המשפט משלא התייחס לפסיקת בית המשפט העליון ובראשה הלכת בש"פ 10652/05 שלום רוהקר נ' מדינת ישראל המתייחסת לעבירות אלימות קשות בהרבה ואף לעבירות אינוס כלפי בנות זוג ומציינת כי המדובר במסוכנות ספציפית כלפי בת הזוג ולא כלפי כולי עלמא.

לבסוף, טוען העורר כי שגה בית המשפט משנתן משקל לעובדה כי משפטו של העורר מצוי בהליכי סיום. בינתיים נדחה הדיון ל-15.3.2007 כיוון שהעורר לא הובא לדיון ב-4.3.2007 לאחר ששרות בתי הסוהר סבר, כנראה, שזימונו למועד זה (בו חל חג הפורים) נעשה בטעות. כמו כן בכוונת ב"כ המערער לבקש לסכם בכתב, כך שהמשפט אינו עומד בפני סיום. כמו כן טענה באת כוח העורר כי שגה בית המשפט משלא השית לבו לעובדה כי העורר נמצא במעצר על חשבון העונש שכן הינו שוהה במעצר מזה שישה וחצי חודשים זמן ניכר אשר מהווה כבר לטענתה רוב רובה של הענישה הצפויה לו.

שקלתי בכובד ראש את טענות ב"כ העורר ונראה לי כי אין מקום לחלופת מעצר אצל האב, וזאת נוכח הבעייתיות עליה עמד שירות המבחן בתסקירו האחרון. יחד עם זאת עדיין פתוחה הדרך בפני העורר להציע לערכאה הראשונה חלופת מעצר אחרת שאף היא מרוחקת מביתה של אשתו.

הערר נדחה.