בש"פ 1978/03 ארז אוחנה נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר קבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו ובכך ביטל את החלטת בית משפט השלום אשר מצא לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

2.

העורר מואשם בעבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב, והפרת הוראה חוקית על רקע הארועים הבאים: ביום 28.11.01 שוחרר העורר בחלופת מעצר במסגרת הליך פלילי אחר בו הוא מעורב, והוטל עליו מעצר בית מלא, למעט לצורך טיפול גמילה מסמים. ביום 2.12.02 פרצו העורר ואדם נוסף לרכב שחנה ברחוב בו שהה העורר במעצר בית וגנבו מתוכו רדיוטייפ. העורר הואשם בעבירות הרכוש וכן בהפרת תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו, כאמור.

3.

בית משפט השלום מצא כי קימת תשתית ראייתית כנגד העורר ושותפו לבצוע העבירות המיוחסות לו וכי קמה נגדו עילת מעצר. לאור המלצת שירות המבחן, הורה בית משפט השלום על חלופת מעצר. המדינה עררה על החלטה זו ובית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר מהטעם העיקרי כי לעורר הרשעות קודמות ותלויים כנגדו

מספר כתבי אישום בעבירות שונות ובהן הפרות תנאי מעצר חוזרות ונשנות. בתנאים אלה מצא כי לא ניתן לתת בו אימון כי יקיים תנאי הגבלת שחרור.

4.

בערר שלפנינו טוען בא כוח העורר, ראשית, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק להמלצת שירות המבחן, וכן לטענת אפלייה שהועלתה בין העורר לבין השותף לעבירות הרכוש, אשר שוחרר למעצר בית.

5.

אינני מוצאת מקום לקבלת הערר. מסוכנות העורר לשלום הציבור עולה בבירור מאופי העבירות בהן הוא מואשם ומעברו הפלילי. לחובתו מספר ניכר של הרשעות פליליות קודמות, ובהן עבירות סמים, אשר ככל הנראה משמשות רקע לעבירות הרכוש, ולכך נוספת העובדה כי הוגשו נגדו בשנים האחרונות מספר כתבי אישום נוספים

בעבירות שונות ובחלקם מיוחסות לו הפרות תנאי חלופות מעצר שהוטלו עליו מספר פעמים. יתר על כן,

תלויים כנגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה, שגם בהם לא היה כדי להרתיעו. מצב דברים זה אינו מותיר פתח ראוי לשחרור העורר למעצר בית. המציאות הוכיחה כי הוא אינו ראוי לאימון הציבור כי יקיים את מגבלות השחרור, ובנסיבות אלה אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים.

אני דוחה, איפוא, את הערר מהטעמים שהובאו לעיל.