בש"פ 1990/03 אוסמה בן אמין חסון נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט הווארי) בה דחה את בקשת העורר לשנות את תנאי חלופת המעצר שהוטלו עליו ממעצר בית מלא למעצר בית בשעות הלילה, תוך מתן היתר לעורר לצאת לעבודה במשך שעות היום.

2.העורר מואשם בעבירות של סחיטה בכח, סחיטה באיומים, ותקיפה בנסיבות מחמירות. על פי האישום, המתלונן וחברו של העורר היו שותפים לעסק שלא צלח ובעקבות זאת נותר המתלונן חייב לחבר חוב של 41,000 דולר. העורר ביחד עם אחרים חברו יחדיו על מנת לגבות את החוב באמצעים פסולים ובאלימות, כאשר המתלונן הובא באמתלות שוא לביתו של נאשם אחר, ושם הוכה מכות נמרצות על ידי המעורבים בפרשה. העורר אף שלף אקדח ואיים על המתלונן והביאו תחת איומים לחתום על מסמך בו התחייב לשלם את החוב בתשלומים. במורא אותם איומים, חתם על מסמך נוסף והתחייב להעביר את הרכב שבחזקתו לידי העורר כערבות לתשלום הראשון של החוב. בפועל, לקח העורר את רכבו של המתלונן לחזקתו.

3.בית המשפט המחוזי בהחלטתו הראשונה הגיע למסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד השותפים ובתוכם העורר, אשר טמון בהם פוטנציאל הרשעה בסופו של ההליך. כן מצא כי קימת עילת מעצר כנגד העורר בשל חזקת מסוכנותו כמי שנטל חלק דומיננטי בארוע. עם זאת, בהתחשב בעובדת גילו הצעיר יחסית, העדר עבר פלילי, וחריגותו של ארוע העבירה באורח חייו הנורמטיבי ראה לנכון לשחררו בחלופת מעצר בית מלא.

עם חלוף חודשיים ימים, פנה העורר שנית לבית המשפט המחוזי בבקשה לשנות מתנאי מעצר הבית המלא ולהתיר לו לצאת לעבודה במשך שעות היום. בית המשפט דחה בקשה זו, תוך שקבע שלא הועלו נסיבות חדשות המצדיקות שינוי מההחלטה המקורית בדבר חלופת מעצר שניתנה על ידו חודשיים קודם לכן. חרף זאת קבע בית המשפט כי אם לא יסתיים התיק העיקרי בישיבת ההוכחות ביום 28.4.03, כי אז ניתן יהיה לשקול שינוי בתנאי השחרור של העורר (להלן – "ההחלטה השניה").

4.בערר על ההחלטה השניה התמקדה באת כוח העורר בטענה כי משהותיר בית המשפט קמא פתח לשקול מחדש את תנאי חלופת המעצר אם עד סוף אפריל לא יסתיים התיק העיקרי, ראוי לעשות כן כבר עתה. זאת, מהטעם שעל פי תחזית סבירה של התנהלות המשפט ברור כבר עתה כי אין סיכוי לסיומו בסוף החודש הבא. משניתן יהיה לשקול הקלה בתנאי השחרור אז, ראוי לעשות כן כבר עתה.

5.עמדת בא כוח העורר אינה נראית לי. העורר מואשם בעבירות חמורות של סחיטה בכח ושימוש באלימות בנסיבות מחמירות. חסד עשה עמו בית משפט קמא כאשר התחשב בנסיבות שונות לקולא וראה, באיזון כולל, לשחררו למעצר בית מלא. מאז החליט כך חלפו אך חודשיים, ולא ארעו כל נסיבות חדשות המשנות כהוא זה את מאזן השיקולים שנעשה. הסדר טיעון אליו הגיע נאשם אחר בפרשה עם התביעה אינו בבחינת נסיבה חדשה מבחינתו של העורר, מה גם שחלקו הוא בארועים היה רב באופן ניכר מזה של חברו. שינוי תנאי חלופת המעצר נכון לעת זו אינו עומד באמות המידה של סעיף 52(א) לחוק המעצרים, משלא נתגלו עובדות חדשות, לא נשתנו נסיבות ולא עבר זמן ניכר מאז ניתנה ההחלטה הראשונה. זאת ועוד: נכונותו של בית משפט קמא לראות בסוף חודש אפריל מועד שבו ניתן יהיה לשקול אפשרות שינוי בתנאי חלופת המעצר אם המשפט לא יסתיים עד אז אינה אמירה מחייבת, אלא מהווה ציון זמן מבחינת בית משפט קמא העשוי לפתוח פתח לשיקול מחדש של תנאי השחרור.

הנטל המונח על שכם העורר להצדיק את שינויים של תנאי השחרור שהוטלו עליו חודשיים בלבד לאחר הפעלת חלופת המעצר בעניינו לא הוסר. אי לכך, הערר נדחה.