בש"פ 1990/13 צ'יקו תותונגי נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 38760-01-13 (כב' השופט צ' קאפח ), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. האישום הראשון מייחס לו עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, שבועת שקר, קבלת דבר במרמה, נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא ביטוח. סיפור המעשה הוא כי העורר הפקיד תצהיר שקרי כתחליף לרישיון הנהיגה, לפיו רישיונו אבד כאשר בפועל רישיונו נפסל והיה ברשותו. לאחר מכן ובעוד היה פסול מלנהוג, שכר העורר רכבים מחברת " AVIS "

כאשר הציג מצג כוזב בפני החברה כאילו יש לו רישיון נהיגה בתוקף. העורר הציג בפני החברה את רישיון הנהיגה שהצהיר בכזב כי אבד לו וביודעו כי ללא הצגת רישיון נהיגה בתוקף, החברה לא תאפשר לו לשכור את הרכבים. העורר גם ידע כי נהיגה ברכבים השכורים ללא רישיון מבטלת את כיסוי הביטוח שמעניקה החברה. ביום 12.1.2013 נהג העורר ברכב ואיתו שלושה נוסעים נוספים, באופן מסוכן, כאשר הוא מגביר מהירות ומזגזג בין רכבים תוך סיכון המשתמשים בדרך. שוטר הבחין בנהיגתו של העורר בסמוך לרח' שלונסקי-בני אפרים בתל אביב. העורר המשיך בנסיעה מסוכנת זו בשדרות קרן קיימת לישראל ונכנס לאיילון דרום. באיילון דרום נסע השוטר בנסיעה מבצעית, תוך שאורות כחולים מהבהבים וכן סירנה דלקו בניידת. השוטר הורה לעורר, באמצעות מערכת כריזה, לעצור בצד הדרך. העורר התעלם מהקריאה, הגביר את מהירות נסיעתו והמשיך בנסיעה "מטורפת" תוך שהוא סוטה מנתיב לנתיב ומאלץ נהגים אחרים בכביש לבלום את רכבם ולסטות לשוליים. הופעל נוהל מרדף ולמרדף אחר רכב העורר הצטרפו מספר ניידות משטרה. בסמוך למחלף גנות לכיוון ירושלים, נזרקה על ידי העורר או מי מהנוסעים עימו ברכב מגירת קופה השייכת לחנות "רוי שוקולד" אשר נפרצה בין התאריכים 9.1.2013-8.1.2013 (וממנה נגנבו בין היתר 830 ₪ במזומן). לאחר מכן המשיך העורר בנסיעה מסוכנת לכיוון ירושלים כאשר המרדף אחריו נמשך והשוטרים מורים לו לעצור. כקילומטר לערך לפני מחלף נתב"ג, עצר העורר את הרכב ונמלט ברגל, ביחד עם שלושת הנוסעים שהיו עימו ברכב, אך לבסוף נתפס ונעצר. שלושת החשודים שזהותם אינה ידועה למשיבה הצליחו להימלט מידי השוטרים.

האישום השני מייחס לעורר עבירות של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה והיזק בזדון. על פי אישום זה, בין ערב יום 8.1.2013 לבוקר יום 9.1.2013 הגיע העורר לבדו או עם אחרים שזהותם אינה ידועה למשיבה לחנות "רוי שוקולד" ברח' יד חרוצים 15 בתל אביב, שבר את מנעול דלת החנות, התפרץ לתוכה וגנב מגירת מתכת השייכת לקופה הרושמת כשבתוכה 830 ₪, קבלות של כרטיסי אשראי וכרטיסי עובדים. ביום 12.1.2013, בעת שנמלט העורר מידי השוטרים כפי שתואר לגבי האישום הראשון, זרק העורר או מי מהנוסעים שהיו עימו ברכב את הקופה לעבר הכביש תוך כדי נסיעה. כתוצאה מכך התפרקה הקופה וניזוקה.

3.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר מעצר לעורר, הנעדר עבר פלילי. מתסקיר המבחן עלה כי העורר מוכר לשירות המבחן מתיק תעבורה שהתנהל בבית המשפט השלום לתעבורה בירושלים שם הוטל עליו ביצוע צו של"צ בהיקף של 200 שעות. בתסקיר המעצר הומלץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר. נקבע כי נשקפת רמת סיכון בינונית-נמוכה למעורבות חוזרת אך אם תהיה הפרה, מידת החומרה הצפויה של תוצאות האלימות, צפויה להיות בינונית. בבית המשפט המחוזי טען העורר כי שעות השל"צ שהוטלו עליו בתיק הקודם בוצעו, אך בירור מול קצינת המבחן העלה כי העורר לא השלים את שעות השל"צ ומילא אחר כמחצית מהשעות בלבד. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו ציין כי כתב האישום מגלה התנהגות שלוחת רסן של העורר אשר לא היסס לסכן נהגים אחרים במנוסתו מפני השוטרים. בנסיבות כאלה, נקבע כי על המשיב להציג רמת הוכחה גבוהה ביותר כדי שבית המשפט יוכל לבטוח בו שימלא אחר הכללים ולא יפר את תנאי חלופת המעצר. צוין כי לא די בכך שיש מפקחים שניתן לקשור להם כתרים והשאלה היא האם המשיב יעמוד בגבולות. הוחלט כי לא ניתן לבטוח בעורר שאכן יעמוד בתנאים המגבילים של השחרור. מעשיי המרמה של העורר, בהם גם דבריי השקר שאמר בבית המשפט המחוזי בעניין ביצוע שעות השל"צ, וכן עיתוי העבירות שבוצעו לכאורה – בעת שהעורר נתון תחת שירות המבחן והיה עליו לבצע של"צ – הטו את הכף לחובת העורר ולמעצרו עד תום ההליכים.

4.

בערר על החלטת בית המשפט המחוזי, טוען העורר כי ניצבים שיקולים רבים העומדים מנגד לאלה שהובילו את בית המשפט שלא לתת בו אמון ומשכך שלא להורות על חלופת מעצר. ברשימת שיקולים מרכזיים לשיטת הסנגוריה, ניתן למנות את נסיבותיו האישיות של העורר שנעדר עבר פלילי, המלצת שירות המבחן ואיכות המפקחים שהוצעו. עוד אומר בא כוח העורר כי השאלה האם יש ליתן אמון בעורר לא צריכה להיקבע על סמך הנתון ששיקר בבית המשפט המחוזי. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענת כי ההכרעה נשענה על נתונים שונים והשקר בפני בית המשפט בדבר ביצוע שעות השל"צ היה רק אחד מהם. נתונים אלה כוללים את מעשי המרמה שביצע העורר לכאורה ותוארו במסכת העובדתית. עוד טוענת המשיבה כי העורר צבר 50 הרשעות תעבורה משנת 2003, ושהרשעות אלה נצברו גם בזמן שהוא פסול מלנהוג.

5.

המסגרת הנורמטיבית להארכת מעצר עד תום ההליכים של נאשם קבועה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ומציבה שלושה תנאים: ראיות לכאורה, עילת מעצר, והיעדר חלופה מתאימה. במקרה שלפניי בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. כמו כן, מסוכנתו של העורר בוססה כדבעי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, האישום הראשון הוא המקים את עילת המעצר. נוכח זאת, הדיון בעניינו של העורר מתמקד בשאלה האם קיימת חלופת מעצר.

מהמעשים המתוארים באישום הראשון, אותם ביצע לכאורה העורר, נשקפת מסוכנות רבה. הוא נהג ברכב בצורה פראית תוך שסיכן את הנהגים והנוסעים האחרים באותה העת בכביש. במעשיו לכאורה לא היסס מלנסות ולחמוק מידי השוטרים בעוד הם רודפים אחריו ובכך לסכן את הנמצאים בכביש. אך יותר מכך, מסוכנתו נשקפת גם ממעשי המרמה שביצע לכאורה וזאת כלפי שני גורמים: האחד, התצהיר שהגיש לרשות לפיו רישיונו אבד. השני, כלפי חברת " AVIS "

בו הציג את רישיון הנהיגה ה"נאבד". החוט השני שעובר במעשיי הלכאורה של העורר הוא נחישות לנהוג ברכב תוך התעלמות מפסילתו. במעשיו העורר הוכיח לכאורה שאינו כבול לדרישות הדין לרבות הוראות אנשי מרות. אם לא די בכל אלה, העורר נהג במרמה גם כלפי גורם שלישי, הוא בית המשפט שדן בעניין המשך מעצרו. כאמור, העורר הצהיר הצהרה שאינה אמת כאשר טען לפני בית המשפט שסיים את ביצוע השל"צ בניגוד למציאות בשטח לפיה סיים כמחצית השעות בלבד. מעשים אלה מציירים תמונה שבה הצגת דברים כוזבים מצויה בכל מעשיי העורר. אמנם, בתסקיר המעצר שניתן בעניינו של העורר הומלץ לשחררו לחלופת מעצר, תוך ששירות המבחן שם מבטחו במפקחים שהוצעו, אך לצערי בכך אין די. התנהגות העורר מעוררת חוסר אמון ממשי בו והיא לכאורה פועלת נגד עתירת העורר לשחררו בתנאים. על פני הדברים העורר "נוהג ללא אפליה" כלפי כל אחד מהגורמים אשר אחראים על המשך מעצרו. אי לכך, מתעורר חשש ממשי כי הוא יפר את התנאים המגבילים של חלופת המעצר. זו היא התשובה לטענת הסנגוריה שהערבים שהוצעו הם אנשים חיוביים ואחראים. ברם הקושי בחלופה אינו נעוץ במפקחים שהוצעו אלא באישיותו של העורר אשר התנהגותו מלמדת כי לא ניתן להעניק בו אמון שיקפיד על שמירת תנאי השחרור.

6.

משנוכחתי כי אלה הם פני הדברים, לא נותר לי אלא לדחות את הערר. הנני מורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.