בש"פ 1990-24 בש"פ 1990-24

1.לפניי בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בפרק זמן של 90 ימים מיום 13.3.2024, או עד למתן פסק דין בת"פ 41197-09-22 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 19.3.2024, הסכים בא-כוחו של המשיב 1 להארכת מעצרו כמבוקש בבקשה. לכן, ההחלטה הנוכחית תתייחס למשיב 2 בלבד.

2.בקצירת האומר יובהר כי כתב האישום שהוגש נגד המשיבים, מתייחס לאירוע רצח אשר התרחש ביום 9.7.2022. במועד זה – כך עולה מכתב האישום - ירה המשיב 1 (שהוא אביו של המשיב 2) לעבר המנוח ורצח אותו; והוא גם ירה גם לעבר אשת המנוח ופצע אותה; כל זאת כאשר המנוח ואשתו ישבו במכונית בה שהו באותה עת גם ילדיהם הקטינים.

על פי כתב האישום, נאשם נוסף (להלן: הנאשם 3) מילט את המשיב 1 מזירת הרצח בקטנוע בו הוא נהג. באשר למשיב 2 – על פי כתב האישום, הוא בירר עם הנוכחים במקום איזה מכונית שייכת למנוח, ולאחר שאחד הנוכחים הצביע על מכוניתו של המנוח – הוא דיווח לאביו, המשיב 1, על תוצאות הבירור. לאחר מכן, כאשר המנוח, אשתו ושלושת ילדיהם ניגשו למכונית, התקרב אליהם המשיב 1 וירה לעברם.

למשיב 2 ולנאשם 3 יוחסו בכתב האישום עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: החוק); סיוע לרצח בכוונה לפי סעיף 31 יחד עם סעיף 300 לחוק; וכן סיוע לניסיון רצח לפי סעיף 31 יחד עם סעיף 305 לחוק. למשיב 1 יוחסו עבירות של רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(1) ו-(9) לחוק; ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 עם סעיף 335(א)(1) לחוק; הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; שיבוש מהלכי משפטי לפי סעיף 244 לחוק; וקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק.

3.ביום 13.2.2023 הורה בית משפט קמא על מעצרם של המשיבים 1-2 עד תום ההליכים. באשר לנאשם 3 – הרי לאחר שבית המשפט הורה לעצור גם אותו עד תום ההליכים בהחלטה מיום 11.5.2023, הוסכם בין הצדדים (בעקבות ערר שהוגש לבית המשפט העליון) על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. לדברי בא-כוח המשיבים בישיבת יום 19.3.2024 – תנאי הפיקוח האלקטרוני הוסרו לפני מספר ימים.

ביום 15.6.2023, האריך בית משפט זה (כב' השופט ע' גרוסקופף) בהסכמת המשיבים את מעצרם ב-90 יום (בש"פ 4575/23). ביום 19.6.2023 הגיש המשיב 2 בקשה לעיון חוזר בה הוא עתר כי תנאי מעצרו יושוו לאלה של הנאשם 3 לאור עיקרון האחידות. בדיון שנערך ביום 29.6.2023, חזר בו המשיב 2 מבקשתו בהמלצת בית המשפט.

ביום 28.8.2023 הוארך מעצרו של המשיב 1 בהסכמתו ב-90 ימים (החלטת כב' השופט א' שטיין בבש"פ 6362/23). בתום דיון שנערך ב-6.9.2023, האריך בית משפט זה גם את מעצרו של המשיב 2 ב-90 ימים בהסכמתו, שניתנה בכפוף לכך שלקראת הארכת מעצרו השלישי יוכל להגיש לבית המשפט בקשה לעיון מחדש במעצרו ובתנאיו.

4.בהמשך לכך, הגיש המשיב 2 ביום 3.12.2023 בקשה נוספת לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום למתן החלטה מסודרת בשאלת הראיות לכאורה בעניינו של המשיב 2, נוכח הנסיבות הייחודיות הנובעות מההשוואה לנאשם 3. במקביל, ביום 7.12.2023 הוארך מעצרם של המשיבים בהסכמתם ב-90 יום בפעם השלישית, וזאת כאשר הובהר שאין בהארכת המעצר בכדי לפגוע בהליך המתנהל במסגרת הבקשה לעיון חוזר (כב' השופט נ' סולברג בבש"פ 8597/23).

בהחלטתו מיום 5.3.2024, סקר בית המשפט את הראיות לכאורה השונות הקיימות בעניינו של המשיב 2, וקבע כי עלה בידי המבקשת להציג מארג ראייתי לכאורי המבסס את המיוחס לו בכתב האישום. בנוסף עמד בית המשפט על כך שקיימים הבדלים מהותיים בין המשיב 2 והנאשם 3 - הן במישור הראייתי; הן בחלק המיוחס לכל אחד מהם בביצוע העבירות; והן בנקודות נוספות. בית המשפט עמד על פרק הזמן הארוך של כשנה וחצי מיום מעצרו של המשיב 2, אך קבע כי לא בשלה העת לשחררו מטעם זה בלבד. זאת מאחר שעילת המסוכנות היא מובהקת ואף לא נטענו טענות נגד קצב ניהול המשפט – אשר מתנהל כסדרו. אשר על כן, נקבע כי אין מקום לשנות מההחלטה הקודמת והמשיב 2 ייוותר במעצר עד תום ההליכים.

5.בתיק העיקרי התקיימו מספר ישיבות הוכחות, וכן התקיים הליך גישור בין הצדדים שבשלב זה לא הביא להסכמות. ישיבת ההוכחות הבאה קבועה ליום 14.4.2024 ונקבע כי במהלכה תסתיים פרשת התביעה.

הבקשה דנן

6.המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב 2 בכתב האישום מלמדים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. נטען כי המשיב 2 היה שותף לתוכניות של המשיב 1, היה מודע לזהות האדם שבו המשיב 1 ביקש לפגוע ואף סייע לו לבצע את הירי אל עבר המנוח ואשתו. עוד התייחסה המבקשת לעברו הפלילי של המשיב 2 שהורשע בחודש יולי 2021 בעבירת שוד מזוין בחבורה. מאחר שהיה קטין, הוטל עליו במסגרת הסדר טיעון עונש שיקומי. אולם בחלוף שנה בלבד, בשעה שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו, סייע למשיב 1 ברצח המנוח.

7.בדיון שהתקיים לפניי הוסיפה באת-כוח המבקשת כי העובדה שהמעשים בוצעו לכאורה על ידי המשיב 2 בשעה שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, משליכה גם על הקושי לתת בו אמון. כן הפנתה המבקשת בדיון להחלטתו של בית משפט קמא מיום 5.3.2024, שבה התייחס בית המשפט לא רק לראיות לכאורה המבססות את הקשר בין המשיב 2 לבין המיוחס לו בכתב האישום, אלא גם להבדלים בין המשיב 2 לבין הנאשם 3, ולהשלכה של חלוף הזמן על האפשרות לבחון אפשרות של שחרור של המשיב 2 או אף מעצרו בתנאים של פיקוח אלקטרוני.

באשר לקצב ניהול ההליך, ציינה המבקשת כי חל עיכוב בשמיעת התיק נוכח מצב החירום המיוחד שהוכרז בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". יחד עם זאת הובהר כי בחודש פברואר חודשה שמיעת ההוכחות, התקיימו שתי ישיבות הוכחות וקבועה ישיבה נוספת – ליום 14.4.2024, לסיום שמיעת פרשת התביעה.

8.בא-כוח המשיב 2 טען בישיבת יום 19.3.2024 כי בשלה העת להורות על העברת עניינו לקבלת תסקיר של שירות המבחן. הוא טען כי המשיב 2 הוא בחור צעיר שזו הפעם הראשונה בה הוא מצוי במעצר. הוא הדגיש את פרק הזמן הארוך בו שוהה המשיב 2 במעצר, כמו גם את העובדה שההליך הפלילי בעניינו אינו צפוי להסתיים במהלך הארכת המעצר הנוכחית, וככל הנראה גם לא לאחר מכן. עוד ציין בא-כוח המשיב 2 את העובדה כי הנאשם 3 אינו מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח וכיום אף לא בפיקוח אלקטרוני, וזאת כאשר לשני הנאשמים מיוחסות אותן עבירות.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בחומר הכתוב ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מעצרו של המשיב 2 כמבוקש בה. אני סבורה כי המסקנה הנובעת מהחלטתו של בית משפט קמא מיום 5.3.2024 – שעליה לא הוגש ערר, היא כי טרם בשלה העת בשלב זה להורות על בחינת אפשרויות נוספות למעצרו של המשיב 2 על ידי העברת עניינו לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

10.ראשית, מההחלטה האמורה נובע כי ישנה תשתית ראייתית הקושרת את המשיב 2 למיוחס לו בכתב האישום (בדיון היום לא חלקו באי-כוחו על כך). בכלל זה ישנה תשתית ראייתית ליסוד הנפשי של המשיב 2 ולמודעות שלו לתוכנית בכללותה. המעשים המיוחסים למשיב 2 מקימים חזקת מסוכנות ברורה ומובהקת.

יתרה מכך, מהחלטתו של בית משפט קמא מיום 5.3.2024 עולה כי ישנם הבדלים בין המשיב 2 לבין הנאשם 3 - הן בחלק המיוחס לכל אחד מהם בביצוע העבירות לכאורה; הן במישור הראייתי; והן בנקודות נוספות. בכלל זה נקבע באותה החלטה כי ישנן ראיות לכאורה ביחס למשיב 2 לפיהן הוא היה מודע לתוכניתו של המשיב 1 בכללותה. כן נבדל המשיב 2 מהנאשם 3 בכך שהוא ניסה ביחד עם המשיב 1 לשבש את החקירה. מעבר לכך, למשיב 2 יש עבר פלילי והוא אף ביצע את המעשים המיוחסים לו לכאורה בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

מכאן שחלקו של המשיב 2 באירועים נושא כתב האישום הוא חמור יותר מחלקו של הנאשם 3; וחמור פחות מחלקו של המשיב 1. לכן, העובדה שהנאשם 3 אינו עצור מאחורי סורג ובריח – אין פירושה בהכרח כי יש מקום להורות על מעצרו של המשיב 2 בתנאים של פיקוח אלקטרוני.

11.הראיות לכאורה וחומרת העבירות המיוחסות למשיב 2, הצדיקו את ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים. בנסיבות אלה, הטעם המרכזי בשלו ניתן היה לשקול אפשרות של העברת עניינו של המשיב 2 לקבלת תסקיר של שירות המבחן בשלב זה, הוא חלוף הזמן. כידוע, חלוף הזמן עשוי לשנות את נקודת האיזון ולהצדיק בירור אפשרות של חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח – גם כאשר מלכתחילה אפשרות כזו לא הייתה על הפרק.

במקרה דנן, המשיב 2 אכן מצוי במעצר תקופה ממושכת, וזוהי כאמור הפעם הרביעית בה מתבקשת הארכת מעצרו. יחד עם זאת, לאור החומרה הרבה הכרוכה בעבירות המיוחסות לו; לאור העובדה שההליך בעניינו מתנהל בקצב משביע רצון ונראה כי פרשת התביעה עתידה להסתיים בישיבת ההוכחות הבאה הקבועה ליום 14.4.2024; לאור עברו הפלילי של המשיב 2; ולאור קביעתו של בית משפט קמא מיום 5.3.2024 לפיה אין די בחלוף הזמן באותה עת כדי להצדיק את שחרורו מטעם זה בלבד – אני סבורה כי לא בשלה עדיין העת להורות על העברת עניינו לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

מובן כי ככל שיתבקשו הארכות מעצר נוספות, יהיה מקום לשוב ולשקול את הדברים בהתאם למכלול הנסיבות הרלוונטיות.

12.לכן, לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה כמבוקש בה ביחס לשני המשיבים. מעצרם של השניים מוארך אפוא בתשעים ימים החל מיום 13.3.2024, או עד למתן פסק דין בת"פ 41197-09-22 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.