בש"פ 1999/06 מדינת ישראל נ. אורן יעל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בשלושה ימים בחודש דצמבר 2005 היה המשיב מעורב בגניבתם של 3 אופנועים, חבלה בהם ופירוק חלקים מתוכם. בעקבות כך עלה בליבו של המשיב חשד כי קטינים מסוימים מסרו למשטרה מידע מפליל אודותיו, ובעקבות כך הגיע ביום 6.1.06 עם מספר מחבריו למקלט בו שהו הקטינים, ובצוותא חדא הם תקפו אותם, איימו עליהם בשברי בקבוק ואף שדדו מהם רכוש. ימים מספר לאחר מכן (12.1.06), היה מעורב המשיב בשוד של קטינים נוספים, תוך תקיפתם והשמעת איומים באוזניהם. באותו ערב, וכחלוף 3 שעות בלבד, עשה המשיב ניסיון לשדוד קטין נוסף תוך הפגנת אלימות.

2.בגין כל אלה, יוחסו למשיב עבירות רבות, ועם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה זו והורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בישיבה הנמצאת ביישוב חשמונאים. כנגד החלטה זו משיגה המדינה בפני.

3.בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, כפי שלא היתה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר. במצב זה, פנה בית המשפט לבחון אם ניתן לעשות שימוש בחלופת מעצר ראשונה שהוצעה לו, ומשזו לא הניחה את דעתו, הציע המשיב את הישיבה בחשמונאים. דא עקא, עיון בתסקיר שהגיש שירות המבחן מלמד, כי באותה ישיבה מצויים כיום 2 נאשמים נוספים החשודים בפלילים, וספק בעיני אם צירופו של המשיב לשני אלה אינו בבחינת הימור מסוכן. יתרה מכך, מהתסקיר עולה עוד, כי לפני כשנה ערכו נציגי שירות המבחן ביקור באותה ישיבה, והתרשמו כי רמת הפיקוח על אלה השוהים שם בחלופת מעצר, הינה רופפת.

בנסיבות אלה, סבורני כי ההחלטה לשחרר את המשיב היתה מוקדמת. איני פוסל את האפשרות שבסופו של דבר יהיה מקום לעשות שימוש באותה חלופה, אולם קודם שתתקבל ההחלטה בעניין זה, ראוי כי שירות המבחן ישוב ויבחן את תנאי הפיקוח באותו מקום, ואם יש באלה כדי לתת מענה הולם לסכנה הנשקפת מהמשיב.

לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו, בכפוף לכך שבית המשפט המחוזי יהיה רשאי לשוב ולבחון בשנית את סוגית המעצר, לאחר שיונח בפניו תסקיר עדכני של שירות המבחן בו יהיה מענה לסוגיות אותן ציינתי.