בש"פ 2001/02 מדינת ישראל נ. מחמוד (בן חמיס) חאמד

המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום ברמלה בעוון החזקת אקדח ושתי מחסניות המכילות עשרים וארבעה כדורים בקוטר 9 מ"מ, בחצר ביתו; ביתר דיוק: מתחת למושב קטנוע אשר חנה בחצר ביתו בלוד. לא היו ואין חילוקי דעות על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

נוכח חזקת המסוכנות העולה מאופי העבירה וכן מפאת עברו הפלילי החמור, הכולל הרשעות בעבירות אלימות חמורות, הורה בית-משפט השלום על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

המשיב הגיש ערר על החלטת בית-משפט השלום, וזו הפעם שפר מזלו. בית-המשפט המחוזי סבר כי בשים לב לזמן הרב שחלף מאז עבר המשיב את עבירותיו הקודמות, ניתן לשחררו ממעצר בתנאים אלה ואחרים כפי שקבע בהחלטתו.

זו הפעם עררה המדינה על ההחלטה, וגם מזלה שלה שפר זו הפעם. בית-המשפט העליון, מפי השופטת דליה דורנר, לא ביטל, אמנם, את החלטתו העקרונית של בית-המשפט המחוזי לשחרר את המשיב ממעצר, ואולם לדעתו:

היה על חלופת מעצר זו, במיוחד לנוכח עברו הפלילי של המשיב, להסיר ככל האפשר חשש להתנהגות פלילית על-ידיו. האיזון הנכון בין זכותו של המשיב לחירותו לבין הסכנה לשלום הציבור העולה מאופי עבירתו, חייב בדיקה יסודית יותר, בדמות הזמנת תסקיר מעצר. כך לא נעשה.

הואיל וכך החליט בית-המשפט העליון לבטל את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, והורה על מעצרו של המשיב "עד אשר תימצא, אם תימצא, חלופת מעצר בטוחה". בית-המשפט הוסיף וביקש כי יוגש תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, בקובעו כי התסקיר יונח לפני בית-המשפט המחוזי "להכרעה אם תסקיר זה מצדיק קביעת חלופת מעצר".

עניינו של המשיב חזר איפוא לבית-המשפט המחוזי, ועל שולחנו של בית-המשפט הונח תסקיר מעצר שערך שירות המבחן. בית-המשפט עיין בתסקיר שירות המבחן והחליט לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים כפי שקבע בהחלטתו הראשונה.

אשר לתסקיר המעצר, בית-המשפט קובע בהחלטתו כי חלופת המעצר שהוצעה בידי המשיב "נמצאה ע"י השירות סבירה", ועוד אומר הוא, כי "לא מצאתי בתסקיר עילה למניעת שחרור המבקש ממעצרו".

על החלטה זו הוגש ערר המדינה, ועתירתה היא כי אבטל את החלטתו של בית-המשפט המחוזי ואורה על המשך מעצרו של המשיב.

קראתי את המסמכים שהונחו לפניי והוספתי ושמעתי טיעונים על-פה מידי באי-כוח בעלי-הדין. כאמור לעיל, אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לביצועה של העבירה המיוחסת למשיב, והשאלה אינה אלא אם החלופה שהוצעה לשחרור ממעצר, חלופה ראויה היא. תחנת המוצא לבדיקת הדברים תימצא לנו בהחלטתה של השופטת דורנר, והשאלה הנשאלת אינה אלא אם חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המשיב מקיימת את התנאים שהציבה השופטת דורנר בהחלטתה.

לעניין זה אין לנו אלא לפנות אל תסקיר המעצר שהוגש מטעם שירות המבחן, ובעיקר אל הסיכום בסופו של התסקיר. וכך קובע שירות המבחן בסיכום תסקירו לעניין החלופה שהוצעה על-ידי המשיב:

נציין כי החלופה המוצעת נראית סבירה, אך עם זאת, לאור העבירה בגינה נעצר ועברו הפלילי, אנו מתקשים לקבוע מהי מידת הפיקוח הנדרשת במקרה זה ולפיכך מתקשים לקבוע באופן חד-משמעי האם החלופה המוצעת היא סבירה בנסיבות המקרה.

האם חוות דעתו זו של שירות המבחן מקיימת אחר החלטתה של השופטת דורנר?

עיון בחוות הדעת מעלה כי שירות המבחן אינו יכול - ואינו נכון - להמליץ על חלופת המעצר שהוצעה בידי המשיב. אכן, השירות קובע כי חלופת המעצר המוצעת בידי המשיב "נראית סבירה", אך ממהר הוא ומוסיף כי אין הוא יכול לקבוע באורח חד-משמעי "האם החלופה המוצעת היא סבירה בנסיבות המקרה". למותר לומר שבאת-כוח המדינה מדגישה את הסיפה לדברים, בעוד אשר בא-כוח הדברים מדגיש את הרישה. הרישה והסיפה: מה מנייהו עדיף?

כאמור, תחנת המוצא לענייננו תימצא בהחלטתה של השופטת דורנר, ואין ספק בדעתי כי החלטתה של השופטת דורנר מייחסת משקל רב ביותר לחוות דעתו של שירות המבחן. בכל מקרה, השופטת דורנר קובעת מפורשות כי חלופת המעצר חייבת שתהא "חלופת מעצר בטוחה". לדעתי, אין חוות דעתו של שירות המבחן מקיימת תנאי זה, וממילא שחרורו של המשיב ממעצר מפר את החלטתו של בית-המשפט העליון. אני מסכים, כמובן, עם אמירתו של בית-המשפט המחוזי כי "הקביעה הסופית האם אדם מסוכן הוא או לא, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, ולא לשירות המבחן". עוד אני מסכים עם בית-המשפט המחוזי, כי "גם יעילות החלופה הינה נושא לשיקול דעתו של בית-המשפט, והשירות אמור רק לבדוק את החלופה". כל דברים אלה דברים נכונים הם, ואולם נעלם ממנו מבית-המשפט המחוזי, ככל הנראה, כי בענייננו מצוי הוא במסגרת החלטתו של בית-המשפט העליון, וכי ההחלטה על שחרורו של המשיב בנסיבות העניין חורגת מאותה החלטה. אשר לדברו של בית-המשפט המחוזי כי "החלופה נמצאה ע"י השירות סבירה", כפי שראינו בדברינו למעלה, אמירה זו אינה מדוייקת כל צורכה, הואיל והשירות התקשה לקבוע את מידת הפיקוח הנדרשת במקרה זה. אכן המשיב חי שנים לא מעטות באורח נורמטיבי, ואולם הרשעותיו הקודמות הן כה חמורות עד שיש באותו עבר פלילי קשה כדי להכריע את הכף בנסיבות העניין. לעניין זה נזכיר כי המשיב הורשע בשנת 1982 בהחזקת נשק ללא רשיון ונדון ל12- שנות מאסר בפועל; כי בשנת 1983 נדון למאסר עולם בעבירת רצח; וכי בשנת 1986 נדון לחמש שנות מאסר בעבירה של החזקת נשק שלא כדין. אינני סבור כי בימינו אלה יש להקל ראש בנושא מעצר בעבירה כעבירה המיוחסת למשיב.

אני מחליט לקבל את הערר, ואני מחליט על מעצר המשיב עד תום ההליכים במשפטו.

היום, כ"ב באדר תשס"ב (6.3.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02020010. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il