בש"פ 2004/03 שי בן רפאל בן שלוש נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר הורה על מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם.

2.העוררים מואשמים בקשירת קשר לביצוע פשע, בהובלת נשק ובהחזקת נשק, ובקבלת רכוש שהושג בפשע. על פי כתב האישום, נאשם נוסף (להלן – "השותף") קשר קשר עם העוררים למכור להם חומרי חבלה. במסגרת הקשר, נסעו העוררים והשותף במכונית נהוגה בידי עורר 2 למקום מסתור באילת בו החזיק השותף את חומרי החבלה. הוא מכר אצבעות חבלה לעורר 1 שקיבלם לידיו גם עבור עורר 2 והניחם על מושבו במכונית בין רגליו. העוררים מואשמים כי רכשו, החזיקו והובילו אצבעות חבלה בלא רשות עד שנתפסו על ידי המשטרה.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העוררים. הוא נאחז בעיקר בעובדה כי האמלח נתפס ברכב בין רגליו של עורר 1, בו נסעו גם עורר 2 והשותף. השותף אישר שעוררים 1-2 מעורבים בעבירות אף שלא פירט את חלקם. עורר 1 שמר בדבקות על זכות השתיקה ואילו עורר 2 הפר את שתיקתו רק בחקירתו הרביעית. בית המשפט מצא כי אין מקום לחלופת מעצר נוכח המסוכנות הרבה לציבור הנובעת מעבירות הקשורות בנשק ונוכח הצורך להגן על הציבור מפני האיום שבשימוש בנשק חם במיוחד בעידן של טרור. מתסקירי המעצר שהוגשו עולה כי נשקפת סכנה מהעוררים ואין לשחררם בחלופת מעצר.

4.בא כוח העוררים משיג תחילה על הקביעה בדבר קיום ראיות לכאורה. בין יתר טענותיו הוא טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר הניח כי אין לשותף הסבר כיצד נתפסה חבילת האמל"ח בין רגלי עורר 1 על מושב הרכב. כן לא היה מקום, לטענתו, לייחס משמעות לדברי חברתו של השותף אשר ציינה כי הוא אמר לה שהוא עתיד לקבל סכום כסף נכבד מעורר 2, שכן מדובר בעדות שמיעה שאינה קבילה במשפט. איני רואה לקבל את השגותיו של בא כוח העוררים לענין קיומן של ראיות לכאורה. המשטרה תיצפתה על הרכב בו נסעו העוררים והשותף – נסיעה שעוררה חשד. השותף ניצפה יורד מהרכב, ולוקח משהו מעבר לגדר. בינתיים המשיך הרכב לנסוע עד שאבד עמו קשר עין: לאחר זמן קצר חזר למקום הימצאו של השותף והוא עלה עליו. השוטרים המשיכו במעקב אחרי הרכב שהתרחק מהמקום, ועצרו אותו. העורר 2 נמצא נוהג בו, עורר 1 ישב לצידו, והשותף ישב מאחור. בין רגליו של עורר 1 נתפסה החבילה ובה נמצאו חומרי החבלה. שוטרים ששבו לאיזור בו נראה השותף מתכופף מעבר לגדר ולוקח דבר מה מצאו שם חבילות נוספות דומות. עוררים 1 ו-2 לא נתנו כל הסבר להימצאות חבילת האמלח בין רגליו של עורר 1 ברכב, ואילו ההסבר שניתן על ידי השותף אינו משכנע כלל ועיקר. יש אפוא, בסיס לקביעת בית משפט קמא כי כל היושבים ברכב היו מודעים להמצאות החבילה ברכב והיו מעורבים באחזקה והעברה של האמל"ח שנתפס.

5.אשר לחלופת מעצר: למסוכנות הקשורה בעבירות אמלח ישנו נופך של חומרה מיוחדת בעיתות טרור ואלימות קשה על רקע בטחוני ועל רקע פלילי כאחד. לעוררים עבר פלילי, ומבין השניים, עברו של עורר 2 מכביד יותר. תסקירי המעצר שהוגשו מתריעים מפני סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגענית מצד העוררים ואינם כוללים המלצות לשחרור בחלופת מעצר. בנסיבות אלה שחרורם של העוררים בחלופת מעצר כרוך בסיכון רב לציבור. שיקולי השמירה על בטחון הציבור מחייבים להותירם במעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה, איפוא.