בש"פ 201/10 ירון גבאי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת טלי חיימוביץ' ) מתאריך 27.12.09, בגדרה הורה בית המשפט

על מעצרו של העורר עד

תום

ההליכים

נגדו ובכך קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט גד גדעון ) מיום 23.12.09 לפיה הורה על שחרורו של העורר לתנאי מעצר בית מלא.

1.

כנגד העורר, בן 34, נשוי ואב לתינוקת בת שנה וחצי, הוגש ביום 17.11.09 כתב אישום ל בית משפט

השלום בבאר שבע, המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממש-בן זוג, והיזק לרכוש בזדון. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 11.11.09 בסמוך לשעה 13:30 איים העורר בפגיעה שלא כדין בגופה של בת זוגו (להלן: המתלוננת ), בכך ששלח לטלפון הנייד שלה מסרון ובו נכתב: "על טעויות משלמים. את לא יודעת כבוד מהו". בהמשך, תקף העורר את המתלוננת בביתם בכך שהיכה באגרוף בירכה הימנית וכן דחף אותה בחוזקה בראשה. כמו כן, איים העורר כי ירצח את אביה, אמה ואחיה של המתלוננת. בתאריך 12.11.09 שלח העורר מסרונים מאיימים נוספים למתלוננת בהן נכתב "הילדה שלי לא איתי ואולי יהיה רע" וכן "רוצה שיהיה רע". כן מיוחס לעורר כי בתאריך 28.10.09 תקף את המתלוננת בביתם בכך שמשך את שערה, הכה אותה, נשך את ידה ובעט בירכה הימנית. כתוצאה ממעשיו של העורר נגרמה למתלוננת חבלה של ממש בדמות המטומה בירכה הימנית. כמו כן, במהלך חודש אוגוסט, גרם העורר נזק בזדון לרכוש בכך שחתך את הספות בבית בסכין והשליך את מכשיר המיקרוגל לרצפה.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד

לתום

ההליכים נגדו. בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט גד גדעון) החליט ביום 23.12.09 לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו בנתניה תחת פיקוח צמוד של אביו, בתנאים מגבילים ובהפקדת ערבויות. בית המשפט ציין כי "אין ספק כי המעשים המיוחסים למשיב מעלים מסוכנות ממשית, מה עוד שלחובתו הרשעה בעבירת אלימות במשפחה". עם זאת, בית המשפט התרשם מחקירת אביו של העורר ומנכונותו לפקח על העורר, למרות ששירות המבחן לא המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר, ואף סבר כי אין בשחרורו לחלופת מעצר בבית ההורים כדי לצמצם את רמת הסיכון בעניינו.

3.

על החלטה זו הוגש ערר מטעם המדינה. בהחלטה מיום 27.12.09 (כב' השופטת טלי חיימוביץ') קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה נקבע כי "מדובר בעורר שרמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה וזאת כעולה מתיק החקירה. המסוכנות נובעת הן מהאלימות הקשה שהפעיל כנגד המתלוננת ... הן מהעובדה שמדובר בהתנהלות שגורה ולא באירוע חד פעמי והן מהטעם שמדובר בראיות שמצביעות על כך שהמתלוננת הינה אישה מוכה, על כל המשתמע מכך". בית המשפט קבע עוד כי חלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט

קמא אינה הולמת, נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן. עם זאת, קבע בית המשפט בהחלטתו, כי אם תוצג חלופה הולמת רשאי העורר לחזור ולפנות לבית המשפט.

מכאן הערר שלפניי. העורר טען כי העבירות המיוחסות לו אינן מן החמורות וכי אביו מסוגל לפקח עליו ולשמש כערב מתאים, כפי שהתרשם בית משפט השלום, בניגוד להתרשמות שירות המבחן. לכך יש להוסיף כי מקום מגורי הוריו של העורר בנתניה, הוא במרחק של שעתיים נסיעה ממקום מגורי המתלוננת בקיבוץ דביר, ויש בכך כדי לנטרל את החשש למסוכנות.

המשיבה תמכה יתידותיה בהחלטת בית המשפט המחוזי, והצביעה על מסוכנותו של העורר, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן.

4.

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומן של ראיות לכאורה, באשר העורר הודה מייד בחקירתו במשטרה כמעט בכל העבירות המיוחסות לו, תוך הבעת חרטה והצהרה כי אין בכוונתו לגעת לרעה באשתו ובבני משפחתה. גם אין חולק כי יש עילה למעצרו של העורר, והשאלה העומדת לדיון היא אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

5.

לא אכחד כי התלבטתי בעניינו של העורר.

לעורר הרשעה קודמת בעבירה של אלימות במשפחה משנת 2001 כנגד בת זוגו הקודמת. התלונה הנוכחית לא הוגשה על ידי המתלוננת, אלא על ידי הסובבים אותה, שהבחינו במצוקתה, אך מחומר הראיות עולה תמונה של אשה מוכה שסבלה מהתפרצויות זעם של העורר, במהלכם השחית רכוש, חתך את עצמו בבטן במספריים ודפק את ראשו ברצפה. לכך יש להוסיף את האיומים שהפנה העורר כלפי בני משפחתה של המתלוננת. תיאורים אלה, תואמים את האמור בתסקיר שירות המבחן בדבר התנהגות אימפולסיבית של העורר ו"קיומה של רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות".

מנגד, המתלוננת אמרה בהודעתה במשטרה כי האלימות כלפיה החלה בחודש אוגוסט, כי עד לאותו מועד העורר "בחיים לא הרים עלי יד ולא איים" וכי עד למעצרו של העורר לא חשה בסכנה. לכך יש להוסיף כי זו הפעם הראשונה שהעורר שוהה במעצר, וכפי שהתבטא במהלך הדיון בפני, הוא הפנים את לקחו, הבין כי מקומו "הטבעי" אינו בין עבריינים בבית המעצר וכי הגיעה העת להיפרד בצורה מסודרת מהמתלוננת.

6.

שירות המבחן לא דחה את האפשרות שתימצא לעורר חלופת מעצר מתאימה וגם בית המשפט

המחוזי ציין בהחלטתו כי "מאחר ושירות המבחן קבע בתסקירו כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופה הולמת, אשר תכלול הרחקה ממקום מגורי האישה בליווי גורם סמכותי ומציב גבולות וייתכן אף בשילובו במסגרת טיפולית בתחום האלכוהול, אני מורה כי אם תימצא חלופה כזו, רשאי המשיב לפנות ל בית המשפט

והחלופה תיבדק".

נוכח השיקולים השונים המושכים לכיוונים מנוגדים, החלטתי לדחות את הערר אך מבלי לסגור את הדלת בפני העורר, כפי שנאמר בהחלטת בית המשפט המחוזי. העורר יהיה רשאי לחזור ולעתור ל בית משפט

השלום לשחרר אותו בחלופת מעצר, ומומלץ כי זו הפעם, יוצעו ערבים ומפקחים נוספים.

7.

בשולי הדברים אציין כי בהודעותיו של העורר במשטרה הוא הודה כמעט בכל המיוחס לו בכתב האישום, ושמא ניתן לבחון את האפשרות לסיים את התיק העיקרי בהקדם.