בש"פ 2011/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ז' הווארי ) במ"ת 43948-09-12 בגדרה נדחתה בקשת העורר להורות לשב"ס להביאו ללשכת הגיוס אליה זומן.

2.

בספטמבר 2012 הוגש כנגד העורר כתב אישום ובצידו בקשה למעצר עד תום ההליכים. בכתב האישום המתוקן, בו הודה העורר, מיוחסות לו שתי עבירות של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, החזקת סכין והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בשל היותו קטין בעת ביצוע העבירה לא הורשע העורר ונשלח לקבלת תסקיר מבחן. שמיעת הטיעונים לעונש נקבעה ליום חמישי הקרוב, 21.3.2013.

ביני וביני הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי להתייצב בלשכת הגיוס ביום 19.3.2013 על פי צו שקיבל. בית המשפט קמא החליט לדחות את הבקשה ועל כך הערר שלפניי.

3.

בדיון שהתקיים לפניי טען אביו של העורר כי מדובר בצו התייצבות שלישי אשר יש לכבדו. לדבריו העורר היה פעיל בתנועת ההכנה לצבא "אחריי!" וכן חניך מצטיין בגדנ"ע. האב ציין כי הוא רואה בצו ההתייצבות הזדמנות חיובית לבנו בה תיבחן שאלת התאמתו לצבא ושיבוצו הצפוי. לשיטתו, שילובו של הבן במסגרת הצבא כחלופה לענישה אחרת עשוי להביא לשיקומו. העורר הוסיף על דברי אביו והרחיב באשר להשתתפותו בפעילויות ההכנה לצה"ל וכן על המוטיבציה והרצון שלו לשרת בצבא.

מנגד, באת כוח המדינה הדגישה את חומרת העבירות אותן ביצע העורר ואת העובדה כי ביצע אותן בהיותו מרצה עבודות שירות בתיק אחר. לטענתה, היענות לערר כמוה כהתעלמות מהמסוכנות הנשקפת מהעורר, ולחילופין תטיל מעמסה של ממש על שירות בתי הסוהר. בנוסף טענה כי הגורם המתאים לבחון את הבקשה הוא השב"ס, זאת במסגרת עתירת אסיר.

4.

לאחר שמיעת הצדדים ושקילת הטענות אינני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ההתנגשות שבין הליכים משפטיים בעניינם של צעירים בגילו של העורר לבין ההליכים שנוקט הצבא בשרשרת הגיוס היא בגדר סוגיה כללית בעלת השלכת רוחב על פעילות שב"ס. גם במקרה שלפנינו עומד צו ההתייצבות שקיבל העורר – צו אחד מיני כמה – אל מול תנאי מעצרו, מעצר אשר נגזר מהמסוכנות הנשקפת ממנו. ב'עימות' זה ידה של ההחלטה השיפוטית על העליונה ובכך מכירות גם רשויות הצבא. במקרה הנוכחי, מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת את התייצבותו בלשכת הגיוס מבלי שזו תטיל מעמסה של ממש על השב"ס. מה עוד שהכבדה זו אינה בלתי נמנעת. ההליכים הפליליים בעניינו של העורר עומדים בפני סיומם,

וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב (משלי טו 23): יחוו הגורמים המקצועיים דעתם, יישמעו הטיעונים לעונש וייגזר דינו של העורר. בהתאם לכך תוכרע גם שאלת גיוסו לצה"ל ובמידת הצורך ייבחן עניינו בפני שלטונות הגיוס בצבא. בכך אינני מביע עמדה אלא מתעל את העניין לנתיב הראוי. לנוכח האמור, אין צורך להידרש למסגרת הדיונית הראויה לבקשה מעין זו.

5.

הערר נדחה.