בש"פ 2018/01 פרוספר בן לולו נ. מדינת ישראל

1.נגד העוררים ונאשם שלישי הוגש כתב אישום בו מיוחסות להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות. העוררים משיגים על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' כהן) שהורה על מעצרם עד תום ההליכים נגדם. מדובר באירוע חמור בין כתלי בית הסוהר, כאשר במהלך סכסוך בין אסירים, תקפו - לפי כתב האישום - שלושה מבין האסירים שהעוררים נמנים עליהם, שלושה אסירים אחרים בכלי נשק מאולתרים, ביניהם חדים וגרמו להם לפציעות חמורות שהצריכו אישפוז.

המסכת כולה תוארה באריכות על ידי בית המשפט המחוזי ואין בכוונתי לחזור עליה. לטענת הסניגור, היו הנאשמים הקורבנות ואילו הקורבנות הנטענים הם אשמים האמיתיים. טענתו היא שאין ראיות לכאורה לכך שהעוררים הם בין התוקפים.

2.המקרה קרה כאשר שלושה מן האסירים ישבו ברחבה סמוכה לתא מאסר ואכלו. עורר 1 שתאו נמצא בדיוק מעל מקום מושבם של השלושה, ניער שמיכה מעליהם והלכלוך נפל עליהם. אחד מהם ביקש מהעורר 1 שיפסיק זאת ואז ירד האחרון, צעק על השלושה וחזר לתאו. הסועדים עלו לתאו של העורר 1 ואז, לפי הנטען בכתב האישום, תקפו אותם שני העוררים ונאשם שלישי באמצעות כלי נשק מאולתרים, חלקם חדים וגרמו לפציעותיהם הקשות. גם העוררים נפגעו פגיעות קלות במהלך התקיפה.

3.בדקתי את הטענה בדבר העדר ראיות לכאורה והגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות כאלה. מתוך החומר עולה, כי אחד מן המותקפים מסר הודעה במשטרה ותאר את השתלשלות העניינים במידה המעמידה ראיה לכאורה נגד העוררים. הנפגעים יצאו מהתא כשהם חבולים קשה ביותר ונלקחו לבית חולים ואילו העוררים והאחר שנשארו בתא, נפגעו באופן קל בלבד. מאחר ומדובר בחבורה של אסירים שקופות של רצים תלויות להם מאחורי גבם, קשרו הם קשר של שתיקה. הם אינם מוכנים להפליל איש את רעהו. חלקם שפוטים למאסר ואינם עומדים להשתחרר בעתיד הקרוב. יחד עם זאת, יש בהודעה של אחד מהם - אברמוב - ובכל נסיבות המקרה - הוכחה לכאורה לאשמת העוררים. קיים גם תמליל שיחה עם העורר 1 שטוען חליפות, פעם להגנה עצמית ופעם אחרת, שהניצים דקרו את עצמם.

העוררים פעלו כקבוצה ועברם הפלילי "מרשים". בצדק קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגדם וכי קמה עילת מעצר וחזקת מסוכנות, לא רק על ידי המעשים נשוא העבירות עצמן אלא גם על ידי המסוכנות העולה מן ההרשעות הקודמות, ביניהן עבירות של אלימות. נראה כי אין על העוררים מורא החוק. העורר 1 השתחרר ממאסר ב7.2.01- והעורר 2 עומד להשתחרר ממאסר ב27.4.01-. אינני מוצאת כי חלופת מעצר תשיג את תכלית המעצר ותגן על החברה מבפני עבריינים קשוחים אלה.

הערר נדחה.