בש"פ 2018/09 מחמוד מסארוה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית משפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 3.3.09 בתיק עמ"ת 17673-02-09, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת קלוגמן) מיום 22.2.09 בב"ש 2371/09 (ת"פ 5201/09).

ב.

ביום 22.2.09 הוגש כתב אישום נגד העוררים, המייחס להם התפרצות לבית מגורים בצוותא, גניבה בצוותא, גניבת רכב בצוותא והיזק בזדון בצוותא. לעורר 1 יוחסו גם נהיגה ברכב ללא רשיון, נהיגה ללא ביטוח, התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בתמצית נטען, כי ביום 17.2.09 לפנות בוקר התפרצו העוררים לבית ביישוב קדימה, גנבו מפתחות רכב ובאמצעותם גנבו את רכבו של בעל הבית. נטען, כי העורר 1 נהג ברכב הגנוב ללא רשיון וביטוח, וכי העורר 2 שימש כנהג רכב מוביל. שני כלי הרכב, שהיו בדרכם לשטחי איו"ש, עוררו את חשדם של שוטרים - ובעת מעצרם הזדהה עורר 1 בשמו של אחר.

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בו ביום טענה ההגנה, כי עובדות כתב האישום אינו מגלות עילת מעצר, ובהסכמה ניתנה החלטה בסוגיה זו בטרם עיון בחומר הראיות. בתמצית , נקבע כי בנסיבות אכן קיימת עילת מעצר. ביום 24.2.09 התקיים דיון לעניין הראיות, וביום 25.2.09 החליט בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגד שני העוררים. נקבע, כי פלטי השיחות ממכשירי הטלפון של העוררים מעידים על שש שיחות ביניהם בשעה שקדמה להגעתם אל המחסום. נקבע כי כפירתם של שני העוררים בקשר ביניהם, שנסתרת על ידי פלט השיחות, בצירוף היאחזותו של כל אחד מהם בזכות השתיקה דווקא כשעומת עם חומר ראיות זה - סותרים את הגרסה שמסר כל אחד מהם, לפחות ברמה של ראיות לכאורה. בהיעדר חלופה להציע, נעצר העורר 1 עד תום ההליכים. ביחס לעורר 2 הוצעה חלופת מעצר אצל אחיו, אך בית המשפט נמנע מלהביע דעה על חלופת המעצר והורה על עריכת תסקיר, ובינתיים נקבע כי העורר 2 יוותר במעצר עד לדיון ביום 11.3.09.

ד.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 3.3.09. נקבע, כי הראיות לכאורה כנגד העוררים, ככל שהן אמורות בעבירת ההתפרצות, אכן אינן חזקות, אך הכף נוטה לכיוון קיומן. במקרים מסוג זה, כך נקבע, חובה על בית המשפט לשקול חלופות מעצר. על כן, ככל שהעורר 1 יגבש חלופת מעצר, יהא יהיה רשאי לפנות בכל עת לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר. בנוגע לעורר 2, עם הגשת התסקיר בעניינו, על בית משפט קמא לבחון את חלופת המעצר המוצעת, תוך הבאה בחשבון של משקל הראיות לכאורה כנגד העוררים, אשר אינו הגבוהים.

ה.

בערר הנוכחי טוענים העוררים, כי אין כל ראיה הקושרת אותם לעבירת ההתפרצות והגניבה, או המעידה על הימצאותם במקום. בהקשר זה טוענים הם, כי לא נבדק האליבי שמסר העורר 1, וכן לא נעשה איכון לטלפון הנייד שברשותו, כפי שנעשה בעניינו של העורר 2; איכון הטלפון הנייד שנעשה למכשירו של העורר 2 מראה, כך נטען, כי הוא כלל לא היה באזור ההתפרצות. עוד נטען, כי גרסת העורר 1, לפיה גנב את הרכב בג'לג'וליה ללא קשר להתפרצות, לא הופרכה. ביחס להחלטה להותיר את העורר 2 במעצר עד לקבלת תסקיר מעצר, נטען כי היה על בית משפט קמא לשחררו באופן מיידי לחלופת המעצר ההולמת שהוצגה בדיון.

דיון והכרעה

ו.

בדיון שנערך ביום 9.3.09 הסכימו באי כוח העוררים כי קיימות ראיות לכאורה נגד מרשיהם בכל הנוגע לעבירות גניבת הרכב, והמחלוקת נסבה בעיקרה על עבירת ההתפרצות וההתחזות (המיוחסת לעורר 1). לשיטתם, העבירות הקשורות בגניבת הרכב, כשלעצמן, אינן מקימות עילת מעצר - ולגבי עבירת ההתפרצות אין קיימות די ראיות. נטען כי התסקיר שנתבקש לעורר 2 לא יגיע במועדו, ובאין עילת מעצר יש לשחרר. בא-כוח המדינה טען מנגד, כי ישנן ראיות לכאורה; אין מחלוקת בדבר הפריצה לבית המתלונן בין אחת לשש לפנות בוקר ועל תפיסת העוררים, שהכחישו מעורבות ופריצה וטענו להיכרות שטחית ביניהם, חרף ארבע שיחות ביניהם שאוכנו ביום שקדם למעצר ושש שיחות משלוש לפנות בוקר עד למעצר; נסתרה גם גירסת עורר 1 באשר למציאת הרכב בתחנת דלק. כשהמדובר בחזקה תכופה בנסיבות אלה פערי הזמן בהם מדובר גדולים יותר. מכאן שאין מדובר ברף המסוכנות הגבוה ביותר, נתבקש לגבי עורר 2 תסקיר ועורר 1 נמנע מהצגת חלופה.

ז.

לאחר עיון בחומר הראיות סבורני כי התשתית הראייתית אמנם אינה פשוטה באשר להתפרצות, אך לחובת העוררים עומדים מספר עניינים: ראשית, הסכמה לגבי קיומן של ראיות באשר לעבירות הרכב, ומעיון בראיות קשה להטיל ספק בעבירה זו; שנית, סמיכות הזמנים בין גניבת הרכב והימצאו ללא הסבר מספק ברשות העוררים; שלישית, מסירת גרסאות סותרות וגרסאות שהתבררו באמצעות מחקר תקשורת כשקריות ושמירה על שתיקה באופן מחשיד, וכן התחזות עורר 1 לאדם אחר (יהודי חובש כיפה). באלה יש לטעמי פוטנציאל ראייתי לכאורי גם ביחס לעבירת ההתפרצות, ובין השאר – מנין הגיעו מפתחות הרכב אליהם בו בלילה, לאחר שבית המתלונן נפרץ במהלכו ונגנבו מפתחות הרכב, ובשעה 06:00 לערך כבר נעצרו. חזקה תכופה נלמדת, כידוע, מנסיבות החיים, כחזקה שבעובדה (ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל , פ"ד לב (3) 64, 75 (הנשיא שמגר); בש"פ 2148/97 רבאיעה נ' מדינת ישראל פ"ד נא (2) 279, 284 (השופטת – כתארה אז – ביניש)).

ח.

גם אם התשתית הראייתית אינה מושלמת. עובדה זו, אינה בלתי מצויה, כמובן. העוררים מתייחסים גם לטענות שלשיטתם לא קיבלו מענה ראוי. אכן, בהודעתו מיום 17.2.09 מסר עורר 1 כי היה בביתו בטייבה משעות הצהרים של היום הקודם ועד שעה 05:10 ביום האירוע – ועדיף היה לברר גרסה זו. עורר 2 מתייחס לעובדה שאיכוני הטלפון הסלולרי שלו מעידים, כי לא שהה בקרבת היישוב קדימה. גם לכך לא מצאתי התייחסות ברורה של המשיבה - אם כי בחינת האיכונים אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה (שמסר בהודעתו מיום 17.2.09) לפיה קם בשעה 04:40 ובסמוך לכך יצא מטייבה לכיוון קלקיליה; ואף אינם ממקמים אותו הרחק ממקום האירוע.

ט.

בראיה כוללת, דומני כי אין מקום להתערב בקביעתם המאוזנת של

בית משפט השלום ובית משפט המחוזי; בהתחשב בתשתית המוסכמת, בראיות הקיימות, ובשקרים ובגרסאות הסותרות נחצה קו הראיות לכאורה. אין מדובר בעילת מעצר סטטוטורית, אך כל המקובץ מצביע על צורך בהגנה על הציבור מפני העוררים, בתנאים מגבילים. עניינו של עורר 2 ממתין לקבלת תסקיר לגבי חלופת מעצר - ומשזה יינתן, "ייקח בית המשפט קמא בחשבון גם את משקל הראיות" (כלשון בית המשפט המחוזי). בכך אין להתערב. אשר לעורר 1, בתי המשפט ביקשו שיציע חלופת מעצר - אין לי אלא להצטרף למשאלה זו (מבלי לשכוח כי חלקו באישומים המשותפים, והאישומים הנוספים המיוחדים לו, גדול משל עורר 2). בחינת החלופה תקח בחשבון את התשתית הראייתית והעבר הנקי. ייטיב העורר 1 אם יציע חלופה כאמור.

י.

אין בידי איפוא להיעתר לעררים.