בש"פ 2018/98 מאיר ארג'ואן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו, בבקשה לעיון חוזר, של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' טימור), בה דחה את בקשתו של העורר להשתחרר ממעצרו.

העורר מואשם בביצוע עבירות של אינוס, שידול למעשי זנות, נסיון לשידול למעשי זנות, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים (מדובר בחמישה אישומים) האישומים מבוססים על מעשים של העורר כלפי גרושתו באותה עת, עימה המשיך לקיים חיים משותפים. המתלוננת מסרה הודעה מפורטת במשטרה, שמהלכה הוקלט במצלמת וידאו. נערך אף שחזור, שהוקלט אף הוא. האירועים המתוארים על ידי המתלוננת הם מזעזעים. העורר הכריח באיומים את המתלוננת לקיים יחסי מין עם שורה של גברים זרים, בעת נוכחותו. העובדות בדבר מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת לאחר המעשים המיוחסים לנאשם מתאשרות בהודעותיהם של שתי שכנות ושני פועלים זרים. לפי הודעות אלה, המתלוננת רעדה ונראתה חולה. פועל שלישי סרב לקיים עימה יחסים משהתרשם ממצבה האומלל.

בבקשתו לעיון חוזר טען העורר כי במהלך המשפט חל כרסום ממשי בראיות כנגד העורר לו נישאה בינתיים המתלוננת מחדש. כמו כן טען העורר כי בעדותה בבית המשפט היא שינתה את גרסתה בכך שהעידה כי האירועים שתוארו על ידה נעשו בהסכמתה. כן מסתמך בא-כוח העורר על עדויות, לפיהן העורר לא השתמש כנגד המתלוננת באלימות פיזית במהלך האירועים הנדונים.

בית משפט קמא הגיע למסקנה כי על אף עדותה של המתלוננת בבית המשפט, לא חל כרסום בראיות, אשר יצדיק את שחרורו של העורר. בית המשפט הדגיש כי חזרתה בה של המתלוננת מתלונתה כנגד חברה לחיים או בעלה אינה מביאה אוטומטית לשינוי החלטה בדבר מעצרו. על בית המשפט לשקול את הנסיבות כולן, והאינטרס הציבורי המשתקף מהם למנוע מעשים אלימים בדוגמת אלה הנדונים. בית המשפט גרס כי לא חל שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה, בעל כרסום מהותי ומשמעותי בה. לדעתו אין לומר כי חריג הדבר שבני משפחה אשר מסרו תלונה במשטרה מטעמים שונים, מחליטים לחזור בהם. לכן בית המשפט השומע את התיק העיקרי עדיין יידרש להחליט האם מעדיף הוא הודעות העדים על עדותם, והאם יש בהודעות כדי להביא להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו. בית משפט קמא סבר כי מן הראיות עדיין עולה כי המתלוננת ביצעה מעשים שלא מרצונה עקב אלימות, אם מילולית ואם פיזית, מצד המבקש. מאחר שהעבירות המיוחסות לעורר הן מפליגות בחומרתן ולעורר הרשעות קודמות רבות, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר.

לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, לא מצאתי עילה להתערב בשיקוליו של בית משפט קמא. בפני בית המשפט בו עומד העורר לדין עדיין קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. אי לכך הערר נדחה.