בש"פ 2024/06 גדעון (יהודה) זוגאיר (זוהר) נ. מדינת ישראל

1.בחודש ינואר 2006 נמצא העורר מחזיק באקדח, מחסנית וכדורים, שנגנבו באותו יום מדירה בתל-אביב. בעקבות כך יוחסו לעורר עבירות של התפרצות, גניבה ונשיאה של נשק שלא כדין.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובמהלך הדיון בבקשה זו לא היתה מחלוקת כי בידיה ראיות לכאורה המתבססות, בין היתר, על הודאתו של העורר. עם זאת, עתר בא-כוח העורר לשחרר את שולחו לחלופת-מעצר. בית המשפט המחוזי שדחה בקשה זו והורה על מעצרו של העורר, נימק זאת באלה:

א.לעורר עבר פלילי מכביד (16 הרשעות), והוא נשא בעונשי מאסר רבים, חלקם ממושכים מאד.

ב.את האקדח שגנב עמד העורר להעביר לאחר תמורת הסם הדרוש לו לצריכתו.

ג.העורר ביצע את העבירות כשמאסר מותנה בן 14 חודשים היה תלוי ועומד נגדו.

למרות האמור, החליט בית המשפט להיעתר לבקשת בא-כוח העורר ולקבל תסקיר מעצר, ומשזה הוגש, הוסיף בית המשפט וקבע כי האמור בתסקיר לא שכנע אותו להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

2.אינני סבור כי בית המשפט המחוזי נתפס למסקנה שגויה. אדרבא, המלצתו של שירות המבחן היתה לבדוק את האפשרות לשלב את העורר בתהליך גמילה בקהילה טיפולית שתהווה עבורו חלופת מעצר. דא עקא, בשנים 2002 ו-2003, התקבל העורר פעמיים לקהילה טיפולית, אולם עד מהרה נטש אותן וחזר להשתמש בסמים. נראה אפוא, כי מדובר בעורר המתקשה להיגמל מהתמכרות, ועקב כך הוא מהווה סכנה מוחשית לציבור. זאת ועוד, קשה להשתחרר מהתחושה שהעורר לא היה פונה ומבקש לפנות לאפיק טיפולי לולא נעצר. במצב זה אינני סבור כי נכון להניח את הסכנה הנשקפת מהעורר לפתחו של הציבור, ועל כן לא היה מנוס מדחיית הבקשה לעשות שימוש בחלופת מעצר. כך או כך, אם יש ממש בכוונת הגמילה של העורר, הוא יוכל לממשה לאחר שיסתיימו ההליכים בעניינו או במסגרת מקום מעצרו, ככל שהדבר ניתן.