בש"פ 2027/09 מדינת ישראל נ. פאוזי נאשף

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, מיום 16.3.09 בתשעים ימים, או עד מתן פסק הדין בת"פ 69/08.

ב.

ביום 16.6.08 הוגש כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי בלבד ושיבוש מהלכי משפט. לפי הנטען, ביום 2.6.08 בשעות הערב המאוחרות אסף המשיב חבילות המכילות סמים מסוכנים מסוג הרואין ומסוג חשיש, סמוך לגדר הגבול עם לבנון; ולאחר שכוחות הבטחון החלו במרדף אחריו, ניסה להסתתר ולהימלט. כמות הסם בה מדובר היא כ- 7 קילוגרם הרואין וקילוגרם אחד חשיש.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצר המשיב עד תום ההליכים, ובקשה זו התקבלה ביום 7.7.08 (ב"ש 970/08, השופט עיילבוני). נקבע קיומן של ראיות לכאורה; ונאמר כי נוכח טיב העבירות, לרבות ביצוען בסמוך לגדר; עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל עבירות של בריחה ממעצר ושיבוש מהלכי משפט; ונסיון השיבוש הנטען – אין מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר.

ד.

ביום 8.7.08 הוקרא כתב האישום והמשיב כפר בעובדותיו. כנמסר בבקשה, לעת הזו התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. בשתי ישיבות נדונה בקשת הסניגור לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (הבקשה התקבלה, ביום 21.12.08). קבועים כיום שלושה מועדי הוכחות נוספים במארס ואפריל 2009.

ה.

בבקשה נטען, כי מסוכנותו של המשיב – נוכח הגורמים שהובאו בחשבון בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים – עומדת בעינה, וכי ככלל מתנהל המשפט בקצב משביע רצון, אף שהתעכב מעט בעקבות בקשת המשיב לקבלת חומר חקירה (בקשה שהוגשה כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום).

ו.

בא כוח המדינה ציין בדיון כי כמות הסם – בהיקפים עצומים – וסוגו, תוך פעולה בגבול מדינה עוינת וגם רקעו של המשיב, בעל עבר פלילי כבד, תומכים בקבלת הבקשה. להערכת המדינה די בשלושת המועדים לסיום פרשת התביעה.

ז.

לשיטת בא כוח המשיב, השאלה המרכזית היא האם יכול היה התיק להסתיים עד הנה; ואכן סבור הוא, כי אילו התנהלו ההליכים מטעם המדינה כסדרם היה התיק מסתיים. למעט דיון אחד שבוטל בגלל מחלת הסניגור, כך נאמר, בוטלו הדיונים האחרים בשל התנהלות המדינה; בין היתר, קיומו של חומר חקירה נודע להגנה רק מחקירת עד תביעה. דיון אחר בוטל שכן השופט סבר כי בקשת ההגנה לפי סעיף 74 לעניין חומר חקירה מוצדקת, ויש להעבירו אליה; ולאחר מכן בוטל דיון כי המדינה לא דאגה כראוי לצנזור מראש של החומר או לתעודת חיסיון. שני עדי תביעה בכתב האישום – 13 ו-16 – הם כנטען גששים שמצאו עקבות וטוענים כי הללו שייכות למשיב; עדים אלה מרכזיים, אך טרם הושמעו. אכן יש בנידון דידן מסוכנות סטטוטורית ולמשיב עבר פלילי מכביד, אך אילולא היה מדובר בכך לא היה האיש עצור. לכן מתבקשת הארכה לתקופה קצרה יותר מזו שנתבקשה, ושבתקופה זו ראוי שיעידו העדים 13 ו-16, ויתכן שהתיק יגיע לקביעה בדבר חולשת ראיות ולעיון חוזר במעצר.

ח.

בא כוח המדינה התנגד לקיצור המועד; התיק לא יסתיים בהארכה קצרה יותר, וגם הטענות אינן מעידות על התנהלות לקויה מצד התביעה.

ט.

לאחר העיון נראה לי כי אין מנוס מן ההארכה המבוקשת. אין ספק כי המסוכנות בה מדובר רבה, וכמויות הסם מדברות בעדן. אבקש כי הצדדים יפנו לבית המשפט בדיון מיום 12.3.09 לשם תוספת מועדים בתקופת ההארכה, כדי למנוע ככל הניתן את הצורך בהארכה נוספת. נושא העדתם של עדים וסדר העדתם כמובן נתון לתביעה, אך ככל שלבא כוח המשיב משאלות בעניין זה, בידו לפנות לבית המשפט המחוזי, שהדבר בסמכותו, וכך גם באשר לנושאים הקשורים בהתנהלות התביעה, בלא שאטע מסמרות.

י.

המעצר מוארך איפוא כאמור בפסקה א' למעלה.