החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 2027/97 אסור יהושע נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום ההליכים והבחנה בין נאשמים בכנופיהערר על החלטת בית המשפט קמא בבקשה למעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העורר טען להפליה לעומת נאשמים 2 ו-3 ששוחררו ממעצר, למרות שהיו חברים באותה כנופיה. בית המשפט דחה את הערר וקבע כי ההבחנה מוצדקת, שכן שלושת האחרונים ביצעו בפועל את השוד ונסיבות העבירות של העורר מעידות על תעוזה ומסוכנות. לא מצא מקום להתערב בשיקולי בית המשפט קמא.

העובדות

כתב האישום ייחס לכל הנאשמים השתייכות לכנופיה אחת. בית המשפט קמא עצר את העורר ואת נאשמים 1 ו-4, ואילו נאשמים 2 ו-3 לא נעצרו עד תום ההליכים. נאשמים 2 ו-3 מואשמים גם בהחזקת נשק.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להבחין בין העורר לבין נאשמים 2 ו-3 ששוחררו, כשכולם חברי כנופיה אחת?

הלכות

  1. 1

    ההבחנה בין הנאשמים מוצדקת כאשר שלושה מהנאשמים ביצעו בפועל את השוד ונסיבות ביצוע העבירות מצביעות על תעוזה רבה ומסוכנות.

    ״נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר, מצביעות על תעוזה רבה, וממילא על מסוכנות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערר
  • כנופיה
  • שוד
  • מסוכנות
  • תעוזה
  • החזקת נשק

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו בירושלים

בש"פ

97 / 2027

בפני:

כבוד השופט א. גולדברג

העורר:

יהושע

אסור

נגד

המשיבה

:

מדינת

ישראל

ערר על החלטת

בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו

מיום 23.3.97 בתיק

ב"ש

228/97 שניתנה על ידי כבוד

השופט

בייזר

תאריך הישיבה:

כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97)

בשם העורר

:

עו"ד דנה פישר

בשם

המשיב

ה:

עו"ד

אינפלד

ה ח ל ט ה

למרות שכל הנאשמים שבכתב האישום היו חברי כנופיה אחת, ראה בית

המשפט קמא לנכון להבחין בין העורר (נאשם 5) ונאשמים 1 ו4-, ובין נאשמים 2 ו3-. בעוד שהאחרונים לא נעצרו עד תום ההליכים, הורה בית המשפט קמא לעצור את העורר ואת נאשמים 1 ו4-.

את הטעם להבחנה זו ראה בית המשפט בכך כי שלושת האחרונים הם שביצעו בפועל את השוד המיוחס להם באישום 8, לאחר פעולות הכנה שביצעו, כמפורט באישומים 6 ו7-.

הטענה היחידה למעשה שטוען העורר כנגד החלטת בית המשפט היא טענת הפלייתו לעומת נאשמים 2 ו3-, ששוחררו, כאמור, על אף שהם נימנו על אותה כנופיה והם מואשמים גם בעבירה של החזקת נשק, שחומרתה רבה.

סבורני כי ההבחנה שעשה בית המשפט קמא היא ראויה. שכן נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר, מצביעות על תעוזה רבה, וממילא על מסוכנות, כפי שציין בצדק עו"ד אינפלד

בא כוח המשיבה.

מטעם זה לא ראיתי מקום להערב בשיקולי בית המשפט קמא ובהחלטתו.

הערר נדחה.

ניתנה היום,

כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97).

ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97020270.

D02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בש 228/97

הלכות

  1. 1ההבחנה בין הנאשמים מוצדקת כאשר שלושה מהנאשמים ביצעו בפועל את השוד ונסיבות ביצוע העבירות מצביעות על תעוזה רבה ומסוכנות.