בש"פ 2040/02 חג'בי נפתלי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי תל-אביב-יפו בעבירות של סחר ברכב גנוב וקבלת רכב או חלקי רכב גנובים. עם הגשת כתב-האישום ביקשה התביעה על מעצרו עד תום ההליכים אך בית-משפט קמא סירב להיעתר לבקשה והחליט לשחרר את העורר ממעצר בתנאים אלה ואחרים שקבע. המדינה לא שבעה נחת מהחלטה זו והגישה ערר לבית-המשפט העליון. ערר זה בא לפני השופט אנגלרד, וביום 17 בינואר 2002 החליט השופט אנגלרד לקבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

לא חלף זמן רב, והעורר הגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי שמע את טיעוני בא-כוח העורר, קיבל לעיונו מיסמכים אחדים, ולסופו של דיון החליט ביום 17 לפברואר לדחות את הבקשה לעיון חוזר. על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי, ובא-כוח העורר מבקש כי אבטל את החלטתו של בית-משפט קמא וכי אורה על שיחרורו של העורר ממעצר.

קבעתי את התיק לשמיעה לפניי כמקובל, ואולם משהחל בא-כוח העורר להשמיע טענותיו, ובשים-לב לסביכות השאלות-שבעובדה העולות לדיון, ביקשתי אותו כי יעלה את טיעוניו על הכתב כדי שאוכל לקוראם ולבוחנם בנחת בלישכתי. הסיכומים בכתב מונחים עתה לפניי.

עיינתי בטיעוניו של בא-כוח העורר ואף הוספתי וקראתי במיסמכים שהעמיד לעיוני. אחרי כל אלה לא מצאתי כי יש בטיעונים החדשים ובראיות החדשות כדי להפוך את קערת המעצר על-פיה. החלטתו של השופט אנגלרד החלטה ארוכה, מפורטת ומדוקדקת היא. מחזיקה היא 11 עמודים צפופים ובהם מנתח השופט אנגלרד בפרוטרוט כל אחד ואחד מהאישומים נגד העורר. בקוראי עתה את הסיכומים בכתב של בא-כוח העורר נתקשיתי להימנע מהתרשמות - התרשמות אשר היתה לי כבר לעת שבא-כוח העורר החל טוען על-פה לפניי - כי הבקשה לעיון חוזר אינה, לאמיתם של דברים, בקשה לעיון חוזר, אלא ערר על החלטתו של השופט אנגלרד. אכן, בסיכומיו מתמקח ומתפלמס בא-כוח העורר עם החלטתו של השופט אנגלרד, בנסותו לשכנע את הקורא כי השופט אנגלרד נפל לכלל טעות במקום אחד; כי התעלם מראיות במקום אחר; וכי פירש שלא כהלכה טיעון במקום שלישי. למותר לומר כי אין אני יושב לדין בערר על החלטתו של השופט אנגלרד, ומטעם זה בלבד לא נמצא לי הצדק להידרש לבקשה לעיון חוזר. מה נעשה, טיעוני-התפלמסות אלה העלה העורר כבר בשלב הראשון, ולמותר לומר כי משהוכרע בהן כפי שהוכרע לא אשוב ולא אדרש להם. אוסיף עוד זאת, כי מטעם זה ראה אף בית-המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של העורר לעיון חוזר.

יתר-על-כן: הראיות החדשות שהעורר מבקש להסתמך עליהן הן אישורים מחברה בארצות-הברית כי מייצאת היא לעורר מנועים ללא מספר זיהוי; כי העורר אכן מייבא מנועים מארצות-הברית; וכי העורר מחזיק באישור להטביע מספרים על מנועי רכב. ואולם, עיון בראיות שהשופט אנגלרד מסתמך עליהן בהחלטתו מעלה - על-פי ראיות ישירות - כי העסקות נושא הדיון לא נעשו לא ברשות ולא בסמכות אלא בהיחבא ובמירמה. העדים מעידים על כך מפורשות וממילא אין באותן ראיות נוספות כדי להעלות או להוריד. אכן, יכול אדם שיחזיק בהיתר לעשות מעשים אלה ואחרים, ובה-בעת - במקביל - יכול אותו אדם שיעשה מעשים שלא בהיתר ושלא ברשות אלא בכוונה פלילית. נמצא לנו איפוא, כי גם בקבלנו את הראיות החדשות שהעורר מבקש להסתמך עליהן, אין בדבר כדי לגרוע מן הראיות הישירות שהובאו לפני בית-המשפט באשר למעשיו הפליליים, ראיות שהשופט אנגלרד עשה אותן תשתית להחלטת המעצר.

דבר אחרון. לסיכומיו בכתב מצרף בא-כוח העורר מיסמך בשפה האנגלית, מיסמך אשר לפי חזותו חובר בארצות-הברית ואשר לפי תוכנו אמור הוא לסייע לעורר בטיעוניו. על מיסמך זה אין לי לומר אלא זאת שהוא נראה מוזר בעיניי, הן על-פי סגנונו והן בשל טעויות הכתיב באנגלית שנפלו בו. אינני אומר שהמיסמך אינו אמיתי, אך גם אם אמיתי הוא בכל-זאת כרוך הוא במוזרות-משהו.

סוף דבר: הערר נידחה.

היום, ט' בניסן תשס"ב (22.3.02)

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02020400. G03

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il