בש"פ 2042/04 אלכסנדר סטקלר נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), שניתנה ביום 22.2.04 בתיק ב"ש 90522/04, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת בית-המשפט מיום 21.10.02, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, העורר, שהינו חסר בית, נחבל במהלך התקוטטות בינו לבין אחרים, ביניהם המנוח. כשבוע לאחר מכן, בתומם של חילופי דברים קצרים ביניהם, שפך העורר בנזין על ראשו של המנוח שהיה שרוע על ספסל בגן הציבורי בו שהו, הציתו, ונמלט מן המקום. למנוח נגרמו כוויות קשות בכל חלקי גופו, והוא נפטר בבית החולים כשלושה ימים לאחר מכן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) הורה, ביום 21.10.02, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו והוסיף, כי מאחר שלא קוים דיון לגופו של עניין, יהיה העורר רשאי לפנות שוב בבקשה לעיון חוזר, ללא צורך להצביע על קיומן של נסיבות חדשות.

משלא נסתיים משפטו של העורר תוך תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו האריך בית משפט זה (כב' השופט י' טירקל), בהחלטתו מיום 25.5.03, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה האריך בית-משפט זה (כב' השופטת ד' בייניש), ביום 17.8.03, את מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים, בשנית. הואיל וגם אז, טרם הסתיים משפטו, האריך בית-משפט זה (כב' השופט י' טירקל), ביום 18.11.03, בשלישית, את מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים. בקשה נוספת, רביעית במספר, להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, מונחת כעת בפני בית-משפט זה.

או-אז, הגיש העורר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו עד תום ההליכים, בה טען, כי דו"חות מז"פ מעידים כי לא הוא שגרם להצתתו של המנוח ולמותו בהמשך. כמו כן, קיימת עדות מטעם ההגנה השופכת אור שונה לחלוטין על מעשיו, בשעת האירועים. בשל כרסום בחומר הראיות ובהתחשב בפרק הזמן שהוא שוהה במעצר, יש מקום, לטענתו, להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו לשם בחינת חלופת מעצר.

בקשתו זו של העורר לעיון חוזר נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.2.04.

מכאן הערר שבפני.

כאמור, לטענת העורר, עקב הכרסום שחל בתשתית הראייתית, ראוי לבחון ביסודיות את שאלת מסוכנותו, וזאת על-ידי שירות המבחן, על מנת לבדוק אם יש מקום לשקול חלופת מעצר אודותיו.

מנגד, ביקשה המשיבה, לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית-המשפט המחוזי על כנה.

לאחר שעיינתי בערר ובנימוקיו ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אותם דו"חות מז"פ עליהם מסתמך העורר אינם בגדר ממצאים חדשים אשר לא היו ידועים לסנגוריה. אמנם אותם מסמכים לא היו באופן פיזי בידיה, אולם היא ידעה על קיומם ועשתה בהם שימוש הן לצורך החקירה הנגדית של עדי התביעה והן במסגרת הטיעונים בדיונים שהתקיימו בבית-משפט זה בבקשות להארכת מעצרו של המשיב. אם כן, אותם מסמכים אינם מהווים כירסום ממשי או שינוי דראמטי במערכת ראיות התביעה, ולכל היותר מהווים הם בסיס לטענות שמקומן יכירן במשפט עצמו. המסמכים המדוברים, אם כן, בודאי שאינם מצדיקים עיון חוזר.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר-על-כן, הערר נדחה.