בש"פ 2043-24 בש"פ 2043-24

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' מיכלס) (להלן: בית משפט קמא), אשר ניתנה ביום 4.3.2024 במ"ת (מחוזי מרכז-לוד) 35582-12-23, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים אשר מתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 35535-12-23 (להלן: ההליך העיקרי) – וזאת, חרף המלצת שירות המבחן לשחררו למעצר-בית בבית הוריו.

2.כתב האישום שהוגש נגד העורר בהליך העיקרי, ביום 18.12.2023, מכיל שלושה אישומים. האישום הראשון מייחס לעורר סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין). האישום השני מייחס לעורר תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק; וגניבה והונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 40(ב)(1) ו-40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019. האישום השלישי מייחס לעורר איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3.על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 27.11.2023, קיימו העורר ו-א.א. מפגש בעל אופי מיני, בהסכמה, בבית העורר. למחרת, נפגשו השניים בשנית, כאשר במהלך המפגש איים העורר על א.א. כי יחשוף את דבר הקשר המיני ביניהם לאשתו של א.א., ודרש כי א.א. ימסור לו את מפתחות רכבו וישלם לו 8,000 ש"ח במזומן. א.א. ציית להוראות העורר, אשר החזיר לו את מפתחות רכבו. בהמשך, שלח העורר אל א.א. הודעות מאיימות במטרה לקבל תשלום נוסף, אך א.א. דחה את דרישותיו.

על-פי עובדות האישום השני, במהלך אוקטובר 2023 נפגש העורר עם ב.ב., שהינו מטפל רגשי-מיני, והשניים קיימו מפגש בעל אופי מיני. לאחר סיום המפגש העורר התקשר ל-ב.ב. וטען כי הלה גנב ממנו כסף, אך ב.ב. דחה את טענותיו. עקב כך, פנה העורר אל ב.ב. תחת שם בדוי, בבקשה לקיים עמו מפגש טיפולי-מיני. משהגיע ב.ב. למקום המפגש וזיהה את העורר, הוא ביקש לעזוב. אולם, העורר תפס את ב.ב. ודחף אותו אל רצפת הבית. כתוצאה ממעשים אלו נגרמה ל-ב.ב. חבלה באצבעו. בהמשך, הצליח ב.ב. לחמוק מהדירה בה התקיים המפגש, אך הותיר את תיקו האישי במקום. העורר ניצל זאת, וגנב מ-ב.ב. את מכשיר הטלפון הנייד ואת כרטיסי האשראי שלו, ומשך באמצעות כרטיסים אלו סכום של 8,000 ש"ח.

על-פי עובדות האישום השלישי, ביום 7.11.2023, התכתבו העורר ו-ג.ג. בצ'אט אינטרנטי ולאחר מכן נפגשו בבית העורר לשם קיום מפגש מיני בהסכמה. למחרת, פנה העורר אל ג.ג. ודרש ממנו להשיב שעון שלטענתו ג.ג. גנב ממנו. בהמשך לכך, איים העורר בפני ג.ג. כי אם השעון לא יושב לידיו, הוא יחשוף את המפגש המיני שהתקיים בין השניים.

4.בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 35582-12-23). ביום 16.1.2024, בעקבות הסכמתו של בא-כוח העורר, לאור הערות בית משפט קמא, לקיומן של ראיות לכאורה, הורה בית המשפט (השופט ע' מיכלס) על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, לבקשת בא-כוחו.

5.ביום 18.2.2024 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר ציין שירות המבחן כי לעורר קשיים בניהול קשרים חברתיים וזוגיים אינטימיים, וכי הוא עוסק באופן מוגבר ביחסים מיניים ותועלתניים באמצעות האינטרנט, תוך התנהלות בעלת אלמנטים מניפולטיביים. שירות המבחן הוסיף והתייחס לעברו הפלילי של העורר, במסגרתו נגזר עליו שירות לתועלת הציבור (להלן: השל"צ). שירות המבחן ציין כי נוכח אי-עמידתו של העורר בתנאי השל"צ, בכוונת השירות לבקש לבטל את השל"צ ולהמירו בעונש פלילי אחר. בנסיבות אלו, סבר שירות המבחן כי מהעורר נשקף סיכון להמשך התנהגות בעייתית ופוגענית בעתיד. עם זאת, בהתחשב ב"חוויית מעצר מוחשית" שחווה העורר, העריך השירות כי בכפוף לחלופת מעצר ראויה ואיסור שימוש באמצעים אלקטרוניים ניתן יהיה לשקול את שחרורו מהמעצר. לאור התרשמותו מהמפקחים המוצעים במסגרתה של חלופת המעצר, הוריו של העורר, המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר למעצר-בית בבית הוריו ברחובות, תחת פיקוחם.

6.בהחלטתו מיום 4.3.2024 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ע' מיכלס) את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד גמר משפטו בהליך העיקרי. זאת, בין היתר, לנוכח (1) אופיו השלילי של התסקיר, על אף המלצתו הסופית לשחרור העורר למעצר-בית; (2) המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר לאור ריבוי המקרים ואופיין המניפולטיבי של העבירות שהלה לכאורה ביצע; וכן (3) נסיבות ביצוע העבירות בזמן השל"צ, והעובדה שצו השל"צ הופר על ידי העורר בשעה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה.

7. מכאן הערר.

8.לטענת העורר, שגה בית משפט קמא כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים, בניגוד להמלצת שירות המבחן ומבלי שניתן משקל מספק למסקנותיו. העורר הוסיף וטען כי שגה בית משפט קמא, בהקשרו של האישום הראשון, כאשר התעלם מכך שהעורר הודיע לאשת המתלונן כי יחזיר לה את כל הכסף שלקח ממנו. עוד טען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שנתן משקל משמעותי לבקשת שירות המבחן להפקיע את צו השל"צ בשעה שאותו גוף ממש המליץ על שחרורו של העורר למעצר-בית – אף ללא אזוק אלקטרוני.

9.מנגד, המדינה סמכה את ידיה על החלטתו של בית משפט קמא ועל נימוקיה.

10.בדיון שהתקיים לפניי ביום 14.3.2024, כדי לקבל את תמונת המצב המלאה, החלטתי להמתין להחלטתו של בית משפט השלום ירושלים בעניין השל"צ. החלטה זו ניתנה ביום 24.3.2024 בגדרי גזר דין משלים בת"פ (שלום י-ם) 59190-01-20 (השופט ד' ש' גבאי ריכטר), אשר ביטל את השל"צ והשית על העורר, בעקבות הרשעתו בגניבה ממעביד (סכום הגניבה: 16,000 ש"ח) קנס כספי בסך של 7,000 ש"ח. בית משפט השלום נמנע מלהטיל על העורר עונש מאסר משיקולי מידתיות, ובהתחשב במשבר האישי אותו חווה העורר (הקשור לפירוק הקשר הזוגי עם גרושתו, במסגרתו נולדה בתו, בת ה-6, כמתואר בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא – א.ש.).

11.בהתאם להחלטתי מיום 14.3.2024, בעלי הדין השלימו את טיעוניהם בכתב. העורר מוצא בגזר הדין המשלים של בית משפט השלום תמיכה בטענותיו בנוגע לחלופת מעצר. מנגד, המדינה סבורה כי לאור האמור בגזר דין זה עלי לדחות את הערר ולהשאיר את העורר במעצרו מאחורי סורג ובריח.

12.לאחר עיון בכתובים ושקילת טענותיהם של בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי.

13.בית משפט קמא צדק בקבעו, במסגרת החלטתו, כי מידת האמון שניתן לתת בעורר – בהתחשב בכל האמור לעיל, לרבות הרשעתו בגניבה ממעביד – היא פחותה. כמו כן צדק בית המשפט בציינו כי האפשרות לתת אמון בנאשם היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר בהחלטות שעניינן חלופת מעצר. ברם, לצד זאת יש לזכור כי אין אנו עוסקים באמת-מידה מוסרית של "אמון" (במובן של integrity) אשר מעמידה לנגד עינינו את בעלי המידות הטובות לעילא ולעילא. עסקינן באמת-מידה של "אמון מעשי", אשר חלה בהקשרם של נאשמים בפלילים שמעשיהם החמורים מאומתים בראיות לכאורה. בהקשר זה, עלינו לשאול את עצמנו האם הנאשם יימנע מלהפר את התנאים המגבילים שייקבעו עבורו במסגרתה של חלופת מעצר כזאת או אחרת – בין מחמת רצון טוב ובין בשל המורא מפני הסנקציה החריפה שתוטל עליו במקרה של הפרה. לדידי, נאשם שניתן להניח לגביו, בדרגה גבוהה של הסתברות, כי יקיים את תנאי החלופה, אחד-לאחד, כלשונם וכרוחם, בשל המורא מפני הסנקציה הקשה אשר תוטל עליו במקרה של הפרה, גם הוא בגדר נאשם שאפשר לתת בו אמון – בהקשרנו-שלנו.

14.מסקנה זו מתחייבת לא רק ברמה הפרקטית, אלא גם לנוכח היותו של מעצר עד תום ההליכים המוצא האחרון. כפי שהזדמן לי להבהיר במסגרת סיכום של כללי המעצר החלים במחוזותינו:

"מקום שאפשר להגשים את מטרות המעצר מאחורי סורג ובריח על ידי שחרור הנאשם לחלופת מעצר (לרבות מעצר-בית בפיקוח אלקטרוני) בתנאים שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה, חייב בית המשפט להורות על שחרורו באותם תנאים, והדברים ידועים (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים; קיטאי סנג'רו [רינת קיטאי סנג'רו, המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין (2011) – א.ש.] בעמ' 28). עיקרון חשוב זה ניזון מזכות האדם לחירות ומחזקת החפות, והוא ייקרא להלן: "עיקרון הפגיעה הפחותה" (ראו: סעיף 1(ב) לחוק המעצרים)" (ראו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (2.2.2020)).

15.במקרה שלפניי, שירות המבחן חיווה את דעתו באופן ברור על השפעתה הקשה של חוויית המעצר על העורר. לאור האמור בעניין זה בתסקיר שירות המבחן, ניתן להניח, ברמת הסתברות גבוהה, כי העורר יעשה את כל שיידרש ממנו כדי לא לחזור אל בית הכלא. מפקחיו המוצעים של העורר – זוג הוריו – הותירו אצל שירות המבחן, וגם אצלי, רושם חיובי בהחלט. ברי הוא, כי מדובר באנשים נורמטיביים אשר ידאגו לקיים את כל תנאיה של חלופת המעצר שתיקבע בעבור בנם. בפרט, אנשים אלה הצהירו לפניי כי ידאגו לנתק את ביתם מהאינטרנט, למרות אי-הנוחות שתיגרם להם (אשר כוללת ניתוק ממערכת האזעקה הביתית).

16.בנסיבות אלה, על יסוד המלצתו של שירות המבחן, ובכפוף לבדיקת ההיתכנות על ידי היחידה לפיקוח אלקטרוני, אני מקבל את הערר באופן חלקי ומורה כי העורר יועבר ממעצרו הנוכחי למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו ברחובות – וזאת, בהתקיים כל התנאים כדלקמן, ללא יוצא מן הכלל:

א.העורר יהא נתון במעצר-בית מלא, ללא חלונות התאווררות, בבית הוריו בעיר רחובות, תחת פיקוח אלקטרוני ותחת פיקוח אנושי, אשר יבוצע על ידי לפחות אחד מהוריו שבעה ימים בשבוע בכל שעות היממה.

ב.בית הוריו של העורר יהא מנותק ממערכת האינטרנט החל ממועד העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, שכאמור יבוצע בבית. כמו כן, נאסר על העורר להשתמש במחשב אישי כלשהו ובכל טלפון סלולרי, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.

ג.העורר וכל הבאים מטעמו יימנעו מכל תקשורת עם עדי התביעה.

ד.לפני שחרורו לחלופת מעצר זו, יפקיד העורר בבית משפט קמא כל דרכון שברשותו, ויציאתו מן הארץ תיאסר עד גמר משפטו בהליך העיקרי.

ה.כמו כן יפקיד העורר בבית משפט קמא, בטרם שחרורו לחלופת מעצר זו, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית אוטונומית על סך של 30,000 ש"ח, וכן התחייבות עצמית וערבות צד ג' על סך כולל של 30,000 ש"ח אשר תהא חתומה בידי כל אחד מהוריו – כל זאת, להבטחת קיומו של כל תנאי ותנאי לשחרורו מבית המעצר, כאמור בהחלטתי זו (להלן: הביטחונות).

ו.בד-בבד, יפקידו העורר והוריו בבית משפט קמא הצהרה בכתב שתאשר כי הם מודעים ומסכימים לכך שהפרתו של כל תנאי ותנאי לשחרור העורר לחלופת מעצר זו – בין אם נעשתה על ידי העורר ובין אם נעשתה על ידי אחד מהוריו – תביא לחילוט הביטחונות ולמימושם לטובת אוצר המדינה, וכן להחזרתו המיידית של העורר למעצר מאחורי סורג ובריח.

ז.העורר יוכל לצאת מבית הוריו אך ורק כדי להופיע למשפטו בישיבות שתיקבענה על ידי בית המשפט המחוזי (מרכז-לוד), וכן כדי למלא את צרכיו הרפואיים, לאחר קבלת אישור לכך מאת בית משפט קמא ובכפוף לתנאים אשר ייקבעו באותו אישור.

ח.תנאים אלה יחולו על העורר מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 48(א) לחוק המעצרים לגבי העניינים שלא הוסדרו לעיל.