בש"פ 2048/01 פלוני נ. מדינת ישראל

בהסכמה, ניתן בזה צו לקיום הדיון בדלתיים סגורות ולאיסור פרסום.

ניתנה היום, כ' באדר תשס"א (15.3.01).

ש ו פ ט ת

החלטה

1.העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בנצרת בשני אישומים בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בכוח בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בכוח בנסיבות מחמירות, ניסיון לאינוס בכוח בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם. ביום 8.3.01 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר נעצר לראשונה ב12.2.01-. הוא שוחרר על ידי המשטרה ללא תנאים ב14.2.01-. הוא היה משוחרר עד 26.2.01 שאז נעצר שוב על ידי המשטרה ומאז, ולאחר החלטת בית המשפט המחוזי, נמצא הוא במעצר עד תום ההליכים. הבקשה סבה על נושא חלופת המעצר.

3.המעשים המיוחסים לעורר נעשו על-ידו בנערה שהיתה כבת 13 שנים והעורר כבן 14 שנים. השניים הכירו זה את זה בנסיבות חברתיות והיו בקשר חברתי מסוים, במסגרתו נפגשו ושוחחו טלפונית. המעשים המיוחסים לו אירעו בשני מקרים שכחודש מפריד ביניהם, בהם יצא העורר לטייל עם המתלוננת, שהצטרפה אליו מרצונה בשל ההכרות הקודמת ביניהם. בפעם הראשונה, במהלך הטיול, הכניס העורר את המתלוננת לגומחה מוסתרת המצויה במושב בו התגוררה, ועשה בה מעשים מגונים שהגיעו כדי אינוס, בניגוד להסכמתה. במקרה השני, פגש העורר במתלוננת, שוב ביקש ממנה להצטרף אליו לטיול והיא נענתה לו ונכנסה איתו לבקתה המצויה בסמוך למקום בו טיילו ושוב ביצע בה העורר - לפי הטענה - מעשים שיש בהם כדי להוות את העבירות המיוחסות לו.

4.אין חולק, כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים הם עד למאוד, על אף שבוצעו על ידי נער בגיל 14 שגילו קרוב לגילה של הנערה המתלוננת. כמו כן אין חולק, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות. ההגנה אותה מעלה הסניגוריה היא, הסכמת המתלוננת למערכת היחסים ולמעשים שנעשו בה.

התביעה הדגישה את חומרת המעשים, בציינה, כי חומרה יתרה יש לראות בכך שהמתלוננת היתה קורבן למעשים דומים וחמורים, כאשר ארבעה נערים אחרים מאותה סביבה שאחד מהם הוא בן כיתתו של העורר, אנסו אותה בזה אחר זה. אין חולק שמעשיהם של הארבעה נעשו במועד אחר, במקום אחר וללא השתתפות העורר, שלא היה כלל במחיצתם של הארבעה בעת ביצוע המעשים. לא ברור אם המעשים שנעשו בנערה על ידי האחרים, נעשו לפני או לאחר שנעשו בה המעשים המיוחסים לעורר. התביעה גורסת כי יש לראות את מעשה העורר באווירה הכללית של מעשי הקבוצה כולה שלפחות אחד מבן חבריה היה חברו של העורר. הנערים שביצעו את המעשים בקבוצה והואשמו בנפרד, הודו במעשים נשוא העבירות המיוחסות להם ואילו העורר שמודה בעיקר העובדות, טוען להסכמה מצד המתלוננת. משפטו קבוע ל4.4.01- לשם קבלת תשובה לכתב האישום ולשמיעת טענות מקדמיות מפי הסניגוריה.

5.בית המשפט המחוזי לא דן כלל בחלופת מעצר, אותה יש לשקול בכל מקרה בו קיימת עילת מעצר. נכון הדבר במיוחד במקרה זה, לאור גילו, מצבו ונסיבותיו של העורר. בית המשפט זקף לחובתו של העורר את העובדה כי הוא מתכחש לאשמתו. אין לזקוף עובדה זו לחובתו ויש לכבד את זכותו להגנה. עם זאת ראוי לציין, כי ניתן לזקוף הודאה של נאשם במיוחס לו, לזכותו.

6.ההחלטה במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, אין להקל ראש במעשים החמורים עד למאוד המיוחסים לעורר והמצביעים לכאורה על מסוכנותו למתלוננת שטרם העידה. מצד שני, עומד בפנינו נער צעיר ביותר ללא רקע פלילי או שלילי, עד למעשים נשוא כתב האישום. העורר גדל במשפחה נורמטיבית והוא סובל מבעיות בריאות המשפיעות גם על מצבו הנפשי. שירות המבחן לנוער הגיש לבית המשפט תסקיר מעצר ממנו עולות נסיבותיו האישיות של העורר, תלמיד כיתה ט' בבית ספר מקיף דתי, המתקשה בלימודים ומתמודד עם בעיות אישיות לא קלות. הוא גדל במשפחה המונה זוג הורים ושני ילדים. הוריו עובדים ומקיימים אורח חיים נורמטיבי. הבית מטופח וניכר כי צורכי הילדים הוא בראש מעיני ההורים. העורר סובל ממחלת עצמות גנטית, ממנה סובלים גם אביו ואחותו. הוגשה חוות דעת רפואית מטעם קופת חולים, ממנה עולה, כי העורר סובל משברים בעצמות באברי גופו השונים החוזרים ונשנים מידי שנה ולעיתים פעמיים בשנה, כאשר כל לחץ או נפילה יכולים לגרום לו לשברים נוספים. בתסקיר מוצעות שלוש חלופות מעצר. האחת בבית הוריו, השניה, בבית הסבא והסבתא והשלישית בבית דודה. המלצת השירות היא ל"מעצר בית" מלא בבית הסב והסבתא בעפולה, בהשגחת מבוגר 24 שעות ביממה, באופן שהעורר יהיה זמין לקשר עם שירות המבחן ויתחיל באיבחון פסיכוסוציאלי ובנוסף לכך יהיה נתון לפיקוח קצין מבחן תוך התייצבות, כפי שייקבע, ובצירוף ערבויות.

7.שמתי לנגד עיני את טובתה של המתלוננת ואת בטחונה האישי וכן את טובת הציבור. מצבו הרפואי של העורר, הנתון לסכנת שברים חוזרים ונשנים מכל מכה ונפילה מחייב התייחסות מיוחדת. גם אם שירות בתי הסוהר עושה כל שניתן כדי לשמור על שלמותו הגופנית של העורר, מהווים תנאי המעצר סיכון עבורו גם מבחינה זו. לא עלתה טענה ממשית של סכנה לשיבוש הליכי המשפט מצד העורר או בני משפחתו. העורר היה משוחרר לאחר שהיו ידועות האשמותיה של המתלוננת, במשך 10 ימים ולא נטען כי נעשה ניסיון מצידו לשבש הליכי משפט. כמו כן לא נטען כי נעשה ניסיון כזה מצד בני משפחתו, מאז נעצר לראשונה. המעשים המיוחסים לעורר נעשו בנערה עימה היה בקשר ואף שאין בכך כדי להוות נסיבה מקלה, אין לראות בעורר, מי שמהווה סכנה ממשית לנערות אחרות או למתלוננת, בתנאי שניתן להבטיח חלופה הולמת. אפשרות כזו קיימת, אם ישהה העורר ב"מעצר בית" מלא בבית סבו וסבתו בעפולה בערבויות מתאימות ובתנאים מגבילים, כפי שיפורט להלן.

6.אשר על כן מורה אני כדלקמן.

א.העורר ישוחרר ממעצרו ל"מעצר בית" מלא בבית סבו וסבתו בעפולה, רחוב כורש 14/6, טל' 6590050, ויהיה נתון להשגחה מלאה שלהם במשך 24 שעות ביממה.

ב.שירות המבחן ייצור קשר עם העורר ויתחיל בבדיקה פסיכוסוציאלית ובאיבחון וטיפול לקראת הכנת תסקיר כשיידרש כזה. שירות המבחן יפקח על העורר, על ידי קשר כפי שימצא לנכון. העורר יתייצב בפני קצין המבחן לפי הזמנה, בלווית הסבא או הסבתא, או מי מהוריו על פי מועדים שיתואמו עם משטרת ישראל.

ד.העורר ובני משפחתו לא יצרו קשר ישיר או עקיף בכל דרך שהיא עם המתלוננת ועם עדי תביעה אחרים.

ה.כל אחד מההורים, הסבא והסבתא יחתמו על ערבות בסך של 15,000 ש"ח להבטחת עמידתם של העורר ושלהם, בתנאים האמורים.

ו.הנהלת בית הספר בו לומר העורר, תשקול אפשרות להעביר אליו חומר לימודים באמצעות מי ממורי בית הספר או מי מהוריו (לא באמצעות תלמידים), על מנת שהוא יוכל להתקדם בלימודים ככל שניתן.

ז.הפרת תנאי מהתנאים האמורים, תביא למעצרו של העורר באופן מיידי ולמימוש הערבויות.

7.הערר מתקבל והעורר ישתחרר לחלופת מעצר, לאחר שיתקיימו התנאים הנ"ל.