בש"פ 2048/06 מדינת ישראל נ. פלוני

1.המשיב עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות מין (בעילה ומעשים מגונים) בקטינה, ילדתה של בת-זוגו. על פי הנטען, בוצעו המעשים בשנת 1997 ו-1999, שעה שהקטינה היתה בת 7 ו-9 שנים. כן נטען, שבעקבות הגשתה של התלונה, הטריד המשיב את המתלוננת בשיחת טלפון, ובהמשך ניסה לעזוב את הארץ, אולם נעצר בנמל התעופה.

2.כתב האישום בעניינו של המשיב הוגש ביום 12.6.05, ולבקשת המדינה נעצר המשיב עד תום ההליכים. עתה, משתמו 9 חודשים מאז הגשתו של כתב האישום, עותרת המדינה בפני לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

3.כאמור, הוגש כתב האישום לבית משפט קמא בחודש יוני 2005, וחרף החודשים הרבים שחלפו מאז, קוימה עד כה רק ישיבה אחת במהלכה נשמעה עדותה של המתלוננת בלבד. אם יימשך בירורו של התיק בקצב זה, כי אז תוחמץ כליל כוונת המחוקק כפי שבאה לביטוי בסעיף 61 לחוק המעצרים. אפשר שזו תולדה של העומס המוטל על בית משפט קמא, אולם נדמה שגם המדינה תרמה לכך, שעה שהתברר כי חומר חקירה חיוני לא נמסר לסנגור במועד.

חרף כל אלה, אינני סבור כי הגיעה השעה להעדיף את זכותו של המשיב לחירות על פני השיקולים האחרים המחייבים את המשך מעצרו. למשיב יוחסו עבירות שעל חומרתן נדמה כי אין צורך להרבות מילים, ומכאן הסכנה הגלומה בו לציבור, בכלל, ולקטינים, בפרט, אם יינתן לו להתהלך חופשי. ניסיונו של המשיב לעזוב את הארץ, מצביע על סכנה נוספת – הימלטות מאימת הדין.

בנסיבות אלו אני מחליט להיעתר לבקשה שבפני, ולהורות על מעצרו של המשיב ל-90 ימים נוספים, החל מיום 12.3.06 או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1051/05 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.