בש"פ 2063/15 ניק בנרי נ. ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי-הדין

לפניי ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך (בש"פ 1051/15-א') מיום 3.3.2015 לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.12.2014. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעור המערער על עצם הרשעתו בעבירות משמעתיות על פי פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין וקיבל בחלקו את הערעור בנוגע לחומרת העונש.

המבקש טען לטעות שבדין, שכן סבר כי עמדו בפניו 45 ימים להשיג על ההחלטה, כי לא היה ביכולתו הכלכלית לשכור עורך דין, וכן כי אינו בקיא בהליכים משמעתיים. בהחלטתה ציינה הרשמת כי על פי טענת המערער פסק הדין הומצא לו ביום 29.12.2014 וכי הבקשה הוגשה באיחור של כשבועיים. הרשמת הוסיפה, כי אין די בטענה לאי הבנת הדין, בפרט כאשר הטוען הוא עורך דין, וכי מצופה ממנו להתאמץ בבירור הדין החל. במקרה דנן, קבעה הרשמת, המערער לא ביצע כל פעולה כאמור, קל וחומר שהיה עליו לעשות כן, כאשר טען כי אינו בקיא בסדרי הדין. עוד הוסיפה הרשמת, בהקשר זה, כי על פי תשובת המשיבה, זהו אינו ההליך המשמעתי הראשון המתנהל בעניינו של המערער שאף נקט הליכים ערעוריים לבית משפט זה, כך שזו אינה הפעם הראשונה בה היה על המערער להידרש לסדרי הדין החלים. הרשמת הוסיפה וקבעה כי טענת המערער לפיה לא יכול היה לשכור עורך דין נטענה ללא פירוט מספיק וכי היא אינה מהווה טעם מיוחד. עוד עמדה הרשמת על משך האיחור, שאינו זניח, והוסיפה כי השתהות המערער "מעוררת תמיהה" וכי זה לא סיפק הסבר להשתהותו. כן קבעה הרשמת כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים את מתן הארכה, בהתחשב בכך שמדובר בהליך ב"גלגול רביעי" וכי המערער לא שכנע שמדובר במקרה חריג שבחריג בו תינתן רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. החלטת הרשמת מפורטת ומנומקת, בה בחנה הרשמת את השיקולים הצריכים לעניין במסגרת בחינת בקשה להארכת מועד. המערער מצדו בהודעת הערעור לא השיג על קביעות הרשמת להוציא סוגיה אחת בלבד –סיכויי ההליך העיקרי, ואף לאחר שבחנתי אותן לא מצאתי כי הן מצדיקות התערבות בהחלטה, וזאת בהתחשב במהותו של ההליך העיקרי. ממילא, בהינתן יתר נסיבות המקרה, לא היה בטענות אלה לבדן להטות את הכף לטובת מתן ארכה להגשת ההליך.

סיכומו של עניין, הערעור נדחה.