בש"פ 207/07 פלוני נ. מ"י

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, יוחסו לעורר שני אישומים. באחד נטען, כי בחודש אוקטובר 2006 הוא ביצע מעשים מגונים בגופן של שתי קטינות, האחת בת 6 והאחרת בת 4. באישום נוסף נטען, כי בחיפוש שנערך בביתו נמצאו מאות סרטונים, תמונות ותקליטורים המתעדים מעשי תועבה כלפי קטינים.

בית המשפט המחוזי קבע כי דרישת "הראיות לכאורה" מתקיימת רק ביחס לילדה הגדולה מבין השתיים, הואיל וחוקרת הילדים התקשתה להעריך את מהימנות גרסתה של הילדה הצעירה יותר. בית המשפט הוסיף ואמר, כי "ספק אם בידי המאשימה ראייה מסייעת כנדרש בגדר סעיף 11 לחוק הגנת ילדים". לפיכך, היה מוכן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם זו שהוצעה (מעצר בביתו ובפיקוח אשתו), לא נמצאה ראויה, ועל כן נעצר העורר עד תום ההליכים.

בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

באשר לתשתית הראייתית - סבורני כי יש טעם רב בדברי באת-כוחה המלומדת של המשיבה, עורך-דין י' שרף, לפיהם ממצאיו של החומר בדירת העורר (חומר תועבה בקשר עם קטינים) עשוי לספק את דרישת הסיוע. מאידך, מדובר בעורר שעברו הפלילי כמעט נקי לחלוטין, ומעולם לא הורשע בעבירה כנגד המוסר. יתרה מכך, העורר אינו אדם צעיר, ועל כן חלופת מעצר עשויה להיות עבורו פתרון הולם. ברם, החלופה שהוצעה נבחנה על ידי שירות המבחן, ולא נמצאה ראויה. על העורר אמורה לפקח אשתו, אך היא עוסקת בהוראה, ולכן אל תוכל לקיים פיקוח רצוף על תנועותיו. לא זו אף זו, התברר כי את ביתם של בני הזוג פוקדים קטינים, ואין זה מתקבל על הדעת לסכנם. לפיכך, ואם תימצא חלופה אחרת שיהיו שלובים בה מניעה מהעורר לבוא במגע עם קטינים, ופיקוח על ידי אדם נוסף בעת שאשתו לא תוכל למלא תפקיד זה ביחד עם איזוק אלקטרוני, נראה כי יהיה נכון לשוב ולשקול את שחרור העורר ממעצרו.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.