פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
207/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העותר:
סלמאן מחארב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לגילוי ראיות חסויות בתפ"ח 16889-07-12 בבית המשפט המחוזי
בבאר שבע
תאריך הישיבה:
כ"ה בשבט תשע"ג (5.2.2013)
בשם העותר:
עו"ד לאה צמל
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
1.
מונחת לפניי עתירה לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א -1971 (להלן: פקודת הראיות ).
2.
בחודש יולי 2012 הוגש כנגד העותר, תושב רפיח, כתב אישום ובו שישה אישומים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 16889-07-12. על פי המתואר בשני האישומים הראשונים, לאורך כשנה במהלך השנים 2008 – 2009 עבד העותר מיוזמתו ובתמורה לשכר בחפירת מנהרה באורך של כ- 450 מטרים אשר שימשה להברחת אמצעי לחימה בין מצרים לרצועת עזה ובחיזוקה של מנהרה נוספת באזור באורך של כ-700 – 800 מטרים
במטרה למנוע את קריסתה. על פי האישום השלישי הבריח העותר, במהלך סוף 2009 ועד תחילת 2010, חומר נפץ מסוג TNT
במשקל של כ-1.5 עד 2 טון דרך מנהרה באמצעות שקים. האישומים הרביעי והחמישי עוסקים בעבירות שבוצעו לכאורה במהלך 2011 ובמסגרתן תיווך העותר בעסקת מכירת רוס"ר מסוג קלאצ'ניקוב ותחמושת בין פעיל טרור בג'יהאד האסלאמי לסוחר נשק. על פי האישום השישי, העותר, אשר גורש בעבר מישראל לאחר שנכנס אליה שלא כדין, ביקש להסתנן לישראל והסתייע בכך באנשים נוספים. במסגרת זו עבר העותר ושניים נוספים באמצעות מנהרה מתחומי רצועת עזה לשטח מצרים ולאחר כיומיים בהם שהו בסיני התקרבו רגלית לאזור הגבול עם ישראל אך נאלצו לשוב על עקבותיהם כיוון שנפתחה לכיוונם אש. שבוע לאחר מכן, ביום 18.6.2012, הצליחו העותר וחבריו להסתנן לשטח ישראל אך נתפסו באותו לילה. כשבועיים לאחר מכן הוגש כתב האישום כנגד העותר.
בגין המעשים המתוארים הואשם העותר בעבירות קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), בעבירות קשירת קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2), בעבירות מתן אמצעים לביצוע פשע לפי סעיף 498(א) ו-(ב) לחוק, בעבירת מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק, בעבירת הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א לחוק, בעבירות הסתננות וניסיון הסתננות לאחר גירוש לפי סעיף 3 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 + סעיף 25 לחוק, וכן בעבירות בנשק ובהן עבירת הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק ועבירות סחר בנשק וסחר בתחמושת לפי סעיף 144(ב2) לחוק.
3.
ביום 13.9.12 חתם שר הביטחון, מכוח סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, על תעודת חיסיון בעניינו של העותר מטעמים של הגנה על ביטחון המדינה. תעודת החיסיון כוללות את מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט או תוכן מידע שיש בו כדי לחשפם; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, אמצעי איסוף מודיעין וכן תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי.
4.
בעתירה שלפניי מבקש העותר להסיר את החיסיון מכל נושא אשר לשיטתו יש בו כדי לתרום ולסייע לניהול הגנתו. אינדיקציה לקיומו של חומר שכזה מצאה באת כוחו של המבקש בפרפראזה שהומצאה לה (להלן: הפראפרזה הראשונה ) ולפיה: "במהלך חקירתו התבטא הנדון במספר הזדמנויות בפני מי שאינם אנשי מרות כי אינו עוסק בפעילות ביטחונית ואינו קשור לארגוני טרור כלל". בפרפראזה נוספת נאמר כי "במהלך חקירתו ולפני ה-27.6.2012 התבטא הנדון בפני מי שאינו איש מרות כי אינו מסתיר דברים מעבר למה שמסר בחקירה". לשיטת ההגנה, בדברים אלה קיים בסיס המאפשר לקעקע את מהימנות ההודאה לכאורה שמסר העותר ולשם כך נזקקת ההגנה לגילוי המועד בו נמסרו הדברים. באת כוח המדינה הבהירה בדבריה כי התשתית הראייתית נגד העותר אכן מבוססת על הודאותיו מיום 27.6.2012. בתגובה להצעתי הסכימה המדינה להוסיף גם לפרפראזה הראשונה את העובדה כי ההתבטאויות שבה נאמרו על ידי העותר קודם ל-27.6.2012.
5.
על פי ההסדר הקבוע בחוק כפי שהתפרש בפסיקה, בבוא בית משפט זה לדון בבקשה להסרת חיסיון לפי סעיף 44(א) עליו להפעיל מבחן בן שלושה שלבים לבחינת הסוגיה (ראו בש"פ 6642/11
פלוני נ' מדינת ישראל (2.12.2011)). השלב הראשון הוא בחינת רלוונטיות החומר להגנתו של הנאשם – האומנם יש בחומר החסוי כדי לסייע להגנה. השלב השני הוא בחינת ההצדקה של החיסיון – האומנם יש בחשיפת החומרים כדי לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה. במידה והשבנו בחיוב בשני השלבים הראשונים, דהיינו יימצא כי החומר החסוי רלוונטי להגנת הנאשמים ומנגד, כי קיימת הצדקה ביטחונית לקיומו של החיסיון, נגיע לשלב השלישי ובו יהיה על בית המשפט לאזן בין שני השיקולים העומדים על כפות המאזניים. נוסחת האיזון קבועה בלשון החוק ולפיה החיסיון יעמוד בעינו אלא אם מצא בית המשפט כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".
6.
בדיון שהתקיים לפניי שמעתי באריכות את דברי שני הצדדים, והעליתי מספר הסתייגויות אשר התקבלו על ידי התביעה במעמד צד אחד. כן הבהירה הפרקליטה כי העניין יועבר ישירות לפרקליט המטפל בתיק.
בהתאם לכללים שהובאו לעיל, הנני נותן להסתייגויות אלו תוקף של החלטה. בכפוף לאמור ולתוספת לפרפראזה הראשונה אשר צוינה מעלה הנני מורה על דחיית העתירה.
ניתנה היום, ט' באדר תשע"ג (19.2.2013).
ש ו פ ט