בש"פ 2076/05 גוזיף מג'דלאני נ. מדינת ישראל

העורר, ג'וזיף מג'דלאני, הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, באשמת ביצועה של עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. נטען, כי בשעת לילה מאוחרת עשה אחיו של העורר, ג'ול מג'דלאני (שאף הוא נאשם בפרשה זו) את דרכו לביתו עם בת-זוגו (להלן "ימית"), ובינו למתלונן שרץ ברחוב פרץ ויכוח, שעד מהרה גלש לחילופי מהלומות. המתלונן הצליח לגבור על יריבו, אולם אז הגיע העורר ודקר אותו מספר פעמים בסכין.

העורר, שאינו מכחיש כי הגיע לזירה לאחר שהוזעק לשם על ידי ימית, הכחיש מכל וכל את הדקירות המיוחסות לו, ואף טען כי לא פגש כלל את המתלונן. מנגד, גרסת המשיבה לפיה הדוקר היה העורר ולא אחר, מתבססת על מסדר זיהוי בתמונות שנערך למתלונן ביום 8.2.05, ובמהלכו הוא הצביע על תמונתו של העורר כמי שתקף אותו. עדות זו חרף חשיבותה, מעוררת קשיים, הואיל ואמו של המתלונן מסרה בחקירתה במשטרת ישראל (ראו ההודעה מיום 5.2.05), כי בליל האירוע נכנס בנה לדירה וצעק "חתכו אותי". בעקבות כך ניסתה האם להתקשר ולהזעיק עזרה רפואית, אולם מחמת התרגשותה התקשתה לעשות זאת, ועל כן פנתה לדירתם של שכנים. לטענתה, היא הבחינה בשלב זה באדם האוחז בידו סכין, והיא סברה כי הוא הגיע לשם כדי לשוב ולתקוף את בנה. לפיכך, היא פנתה אליו ואמרה "זה הבן שלי", ובעקבות כך פנה אותו אדם על עקבותיו והסתלק מהמקום. האם הוסיפה ומסרה, כי בעת ששהתה בבית החולים עם המתלונן, ניגש אליה אדם אשר הציג את עצמו "כאח של מי שדקר" את בנה (ראו ההודעה מיום 5.2.05). במסדר זיהוי בתמונות שנערך לעדה ביום 7.2.05, היא הצביעה על תמונתו של העורר כמי שפנה אליה בבית החולים, והחשוב לענייננו הוא שהיא הוסיפה: " זה לא הבחור שראיתי בחדר המדרגות עם סכין באותו לילה ".

התמונה המצטיירת היא אפוא, כי בין גרסת המתלונן לזו של אמו קיימת סתירה בולטת באשר לזהותו של הדוקר, ואף אם אניח כי לכך עשויים עדי המשיבה לתת הסבר אשר יניח את דעתה של הערכאה הראשונה, אין מנוס מלקבוע כי לפחות בשלב זה של ההליכים יש לנקוט בזהירות בכל הנוגע לשלילת חירותו של העורר. אכן, תהיות עולות גם ביחס לגרסאות אשר נרשמו מפיהם של העורר, אחיו וימית, אולם באלה אין כדי ליישב את הסתירה בסוגיה המרכזית העומדת להכרעה בפרשה זו - זיהוי הדוקר על ידי עדי המשיבה.

בנסיבות אלו לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר, ומכאן החלטתי לשחררו, ובלבד שיקיים את כל אלה:

א)

יפקיד ערבות עצמית בסך של 20,000 ש"ח, מחציתה במזומן או בערבות בנקאית.

ב)

יפקיד ערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח.

ג)

יוצא צו למניעת יציאתו של העורר מישראל.

ד)

על העורר נאסר ליצור מגע ישיר או עקיף עם מי מבין עדי התביעה, והפרתו של איסור זה תהווה עילה למעצרו מחדש.