בש"פ 2076/99 דורון רוזליו נ. מדינת ישראל

1.פלונית, קטינה ילידת 1983, היתה חברתו של העורר. מאז נפרדה ממנו היה הדבר לצנינים בעיני העורר והוא נקט בדרכי איומים ואלימות כלפיה וכלפי אחרים בני משפחתה.

בכתב אישום אשר הוגש בבית משפט השלום, יוחסו לעורר בארבעה פרטי אישום עבירות של תקיפה, תקיפה חבלנית ואיומים וכן הדחה בחקירה. עיקר העבירות בוצע כלפי המתלוננת. אך העורר לא נרתע גם מאיומים כלפי אימה של פלונית. בין היתר, איים עליה שיחסלה וזאת בנוכחות שוטרים.

שלשה מהאישומים מתיחסים למעשים שבצע העורר בחודש פברואר 1999, וזאת על-אף שהוא נחקר בגין עבירות קודמות מאוגוסט 1998, ועל אף שב11/9/98- נגזר דינו בשל מעשי תקיפה, איומים, הפרת הוראה חוקית והשגת גבול למאסר של חודשיים בעבודות שירות וכן למאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.

2.העורר נבדק ונמצא שאינו חולה נפש ובעת ביצוע העבירות לא היה חולה נפש. עם זאת, נמצא שהוא מצוי באי שקט פסיכומוטורי ובעבר נזקק לטיפול תרופתי במצבים אלה, והוא נמצא עתה במעקב וטיפול במרפאה לבריאות הנפש.

לא היתה מחלוקת על קיום ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר ולא על קיומה של עילת מעצר. המחלוקת האחת היא בשאלה אם קיימת חלופת מעצר.

3.כמו שתי הערכאות הקודמות, אשר סברו שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים, כזו גם דעתי.

העורר הוכיח את מסוכנותו, וכי הוא מתקשה להתאפק בפני נקיטת דרכי אלימות ואיומים כלפי פלונית. הוא לא נרתע פעמיים מאיומים לפגוע בחייהן של פלונית ואימה בנוכחות שוטר. הוא התמיד וחזר על איומים ואלימות כלפי פלונית ואיים גם על חייה. התמונה המצטיירת, היא, שאין כל בטחון שהעורר לא יוציא את איומיו מהכוח אל הפועל.

4.הוצעה על ידי בא כוח העורר חלופת מעצר, על ידי שיורחק ממקום מגוריו אל חברון שם ישהה בישיבה של חוזרים בתשובה. הופיע בפני ראש הישיבה הרב יורם זגורי והביע נכונות לקליטת העורר בישיבה. אך מדבריו בפני עולה, שאין הוא מכיר כלל את העורר והוא גם לא ישן בפנימיה של הישיבה כדי להבטיח שהעורר ימצא כל שעות היממה בישיבה. בלאו הכי, לא שוכנעתי שעל רקע מסוכנותו של העורר בעבר, כניסתו לישיבה תבטיח שלא יחזור על מעשיו ולא יממש את איומיו.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.