פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
208/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העותר:
אחמד שנא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לגילוי ראיות חסויות בתפ"ח 39761-06-12 בבית המשפט המחוזי
בבאר שבע
תאריך הישיבה:
כ"ה בשבט תשע"ג (5.2.2013)
בשם העותר:
עו"ד לאה צמל
בשם המשיבה:
עו"ד דפנה פינקלשטיין
החלטה
1.
מונחת לפניי עתירה לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א -1971 (להלן: פקודת הראיות ).
2.
בחודש יוני 2012 הוגש כנגד העותר, תושב עזה, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 39761-06-12 ובו תשעה אישומים. עניינם של האישומים בחברותו ופעילותו של העותר בארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטינאי (להלן: גא"פ ) אשר הוכרז בשנת 1990 כהתאחדות בלתי מותרת. על פי המתואר, העותר התגייס לגא"פ במהלך שנת 2008. שלושת האישומים הראשונים עוסקים בפעולות "שמירה" בהן השתתף העותר במסגרת חברותו בגא"פ. בתחילת שנת 2009 גייס העותר חברים נוספים לארגון ועסק עמם בפעולות שמירה מזויינת תוך קשירת קשר לגרום למותם של חיילי צה"ל במידה וייכנסו לגזרה שבאחריותם. במהלך אותה שנה קיבל העותר את הפיקוד על חולייה אזורית ואשר הוטלו עליה משימות שמירה. כמפקד החולייה נשא עמו העותר מטול ופצצות R.P.G , זאת בנוסף לרוס"ר קלאצ'ניקוב, מחסניות ורימוני יד. במסגרת זו אף הטמין – בצוותא עם חברי חולייתו – מטען חבלה במשקל 50 ק"ג באחד הואדיות. במהלך שנת 2010 החל העותר לקחת חלק בפעולות שמירה מהסוג הנזכר במסגרת חוליה אחרת, משימות בהן התמיד עד לחודש מרץ 2012. האישומים הרביעי והחמישי בכתב האישום מתייחסים לפעולות אותן ביצע לכאורה העותר במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בחודשים דצמבר 2008 – ינואר 2009. על פי האישומים הללו, מסר העותר מידע באשר למיקום מתאים לירי מרגמות לכיוון ישראל, והוביל מטעני חבלה מאחד הבתים אשר הופצצו במהלך המבצע. על פי האישום השישי, גם במהלך תחילת שנת 2012 נטל העותר חלק בהובלת מטעני חבלה. שלושת האישומים האחרונים מתייחסים לאירועים שהתרחשו במהלך ה-10.3.2012. על פי אישומים אלה, העותר הוביל ברכבו בצהרי יום זה טיל לאתר ממנו שוגר לכיוון ישראל. מספר שעות לאחר מכן הוביל העותר ברכבו טיל נוסף לנקודת שיגור אחרת. בסמוך לחצות הוביל ברכבו שני טילים נוספים אולם בסמוך לשיגור התפוצץ אחד הטילים והעותר וחבריו נפצעו מרסיסים והופנו לטיפול רפואי.
בגין מעשים אלה הוגש כנגד העותר כתב האישום בגדרו הואשם בעבירות קשירת קשר לפשע (רצח והובלת נשק) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); בעבירות רבות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק; בעבירות נשק (החזקה, נשיאה והובלת נשק ותחמושת) לפי סעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק; בעבירות חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: התקנות ), ושידול לעבירות אלו; בעבירת נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 185(1)(ב); בעבירות מגע עם סוכן זר לפי סעיף 114(א) לחוק; בעבירת קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב שעלולה להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפי סעיף 92 בצירוף סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק; וכן בעבירת מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה לפי סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק.
3.
ביום 20.12.2012 חתם שר הביטחון, מכוח סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, על תעודת חיסיון בעניינו של העותר מטעמים של הגנה על ביטחון המדינה. תעודת החיסיון כוללת את מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט או תוכן מידע שיש בו כדי לחשפם; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, אמצעי איסוף מודיעין וכן תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי.
4.
על חיסיון זה העתירה שלפניי אשר נועדה, כלשונה, "להביא להסרת החיסיון מכל נושא אשר יש בו כדי לתרום ולסייע לניהול הגנתו של הנאשם בצורה צודקת והוגנת". באת כוח העותר טוענת כי בהינתן שהתביעה מתבססת באופן מלא על הודאות שמסר העותר עצמו, יש בגילוי חומרי החקירה משום חשיבות רבה לניהול ההגנה. כך, פרפראזה ובה האמירה כי "זמן קצר לאחר מעצרו, התבטא הנדון [העותר]
בפני מי שאינו איש מרות, כי בחקירתו החל לומר שהיה פעיל סריאת אל קודס עד לחודש מרץ 2012 ועוד מספר דברים, אך עבד על חוקריו " עשויה, לטענת באת כוח העותר, לרמז לכך שבחומרי חקירתו החסויים של העותר יש פוטנציאל ממשי לניהול אפקטיבי יותר של הגנתו. המדינה בדבריה הסתייגה מגילוי הראיות ותמכה בהותרת החיסיון על כנו.
5.
המבחן אשר מפעיל בית משפט זה בדונו בבקשה להסרת חיסיון לפי סעיף 44(א) הוא בן שלושה שלבים (ראו בש"פ 6642/11
פלוני נ' מדינת ישראל (2.12.2011)). השלב הראשון הוא בחינת רלוונטיות החומר להגנתו של הנאשם. השלב השני הוא בחינת ההצדקה הביטחונית להותרת החיסיון על כנו. במידה והחומר רלוונטי אך קיים צורך בטחוני להותרתו תחת חיסיון, נגיע לשלב השלישי ובו יהיה על בית המשפט לאזן בין שני השיקולים העומדים על כפות המאזניים. נוסחת האיזון קבועה בלשון החוק ולפיה החיסיון יעמוד בעינו אלא אם מצא בית המשפט כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".
6.
לאחר ששמעתי בדיון שנערך לפניי את עמדות שני הצדדים, תחילה במעמד שניהם ולאחר מכן את דברי באת כוח המדינה וגורמי ביטחון במעמד צד אחד הסכימה המדינה, על פי המלצתי, שיש מקום לתיקון מסוים בכתב האישום (האישום השלישי) ולהבהרה מסוימת בחומר החסוי. בכפוף לאמור, אין מקום להיענות לעתירה מעבר לכך.
ניתנה היום, ט' באדר תשע"ג (19.2.2013)
ש ו פ ט