בש"פ 2083/01 מדינת ישראל נ. בן ציון לויאשוילי

1.זוהי בקשה רביעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-.

2.נגד המשיבים ואחר, הוגש כתב אישום, בו הואשמו בקשר לפשע, חטיפה לשם כליאה, חטיפה לשם רצח או סחיטה, שוד, כליאת שווא, התפרצות למקום מגורים, ורצח.

בפרשה כולה היו מעורבים חמישה נאשמים. שלושה מהם סיימו את עניינם בהסדרים. אחד נדון לשנת מאסר, שני, לתשע שנות מאסר ושלישי לעשר שנות מאסר. המשיבים עצורים מאז 1.11.99.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה ומבקשים לשחררם בתנאים, יהיו הם מכבידים ככל שיהיו, באופן שיבטיח את התייצבותם למשפט.

4.בהחלטתו האחרונה של בית משפט זה (כבוד השופט א' מצא) בעניין הארכת מעצרו של המשיב, ציטט בית המשפט את דבריו של כבוד השופט י' אנגלרד בהחלטה ראשונה להארכת מעצר, באומרו: "המעשים החמורים המיוחסים למשיבים, הברוטליות אותה הפגינו בחטיפה ובהכאה למוות של המנוח אינם מותירים ספק במסוכנותם ובעובדה כי בשחרורם יהיה משום סכנה אמיתית לשלום הציבור". דברים אלה יפים לא פחות, היום.

5.בית המשפט המחוזי הציע מספר רב של תאריכים לשמיעת המשפט בו התקיימו מאז החלטת המעצר האחרונה חמש ישיבות להוכחות. בית המשפט שמע את עדותו של המשיב 1 והחלה להישמע עדות המשיב 2. כיום קבועות מספר ישיבות נוספות ב21.3.01-, ב27.3.01-, ב1.4.01-, ב22.4.01- וב5- וב7- ליוני. הסניגור המלומד טען כי הישיבות קבועות לשעה 12:30 ונמשכות רק עד לסביבות השעה 14:00 ולפיכך לא יסתיים המשפט גם בתקופת ההארכה, אם תוארך. ראוי שבית המשפט ייעשה מאמץ לקיים כל ישיבה במשך הזמן הדרוש והראוי, הגם שהיא תתחיל ב12:30-, באופן שהמשפט כולו, לרבות הכרעת הדין וגזר הדין, יסתיימו במהלך תקופת ההארכה שבדעתי להורות עליה.

6.בשקלול ובאיזון של המסוכנות הרבה לציבור מצד המשיבים ובהתחשב בכך שמשפטם עומד להסתיים, אינני מוצאת שחלופת מאסר כלשהי יכולה כיום להשיג את תכלית המעצר, שהיא, הגנה על שלום הציבור ובטחונו והבטחת התייצבות המשיבים למשפט, במיוחד כאשר חלק מהמעורבים האחרים בפרשה, נדונו לשנות מאסר ארוכות ואם יורשעו המשיבים בדין, מצפה להם עונש חמור לא פחות לאור ההאשמות המיוחסות להם.

7.הבקשה מתקבלת, מעצרם של המשיבים מוארך בזה בתשעים יום החל מ20.3.01- או עד למתן פסק דין במשפטם, לפי המוקדם.